בת לחני וערן, אחות לליה ויהלי.

נולדה בירושלים וגדלה בקרית טבעון ובפרדס חנה-כרכור. בשנתה האחרונה התגוררה ברמת גן.

אוריה למדה מניקור וחלומה הגדול היה להיות אמא.

לאוריה היו שני איפיונים עיקריים: הראשון – הפליאה להעניק לכל מי שסבב אותה הרגשה שהוא אהוב. הכי אהוב. והשניה – אהבת החיים.

מסיבת נובה הייתה המסיבה השלישית באותו השבוע – אחת יותר מדי…

אוריה, שחר מנצור ושרון רפאי נסו מהמסיבה ברעים. בדרכם נפגעו מירי מרצחי החמאס, רכבם התהפך ונעצר ליד קיבוץ מפלסים. שחר מת מפצעיו בידיהן. הן הספיקו לדבר ולהתכתב עם בני משפחתן. חברן, אלי, אחיה של שרון, נזעק להצילן ונרצח גם הוא כ-300 מטר מהן.

הקשר עם אוריה פסק ב-8:45 והיא נמצאה ביום שלישי 10 באוקטובר שוכבת מתחת לעץ עשרות מטרים מהמכונית.

אביה: ״אוריה נתנה לי את הרגעים הכי יפים ואני הייתי העוגן שלה בחיים. בת יקרה שלי. אהבת את כולם וכולם אהבו אותך. נתת לכולם את ההרגשה שהם הכי אהובים בעולם. אהבת להנות מהחיים. תמיד תשארי בלבנו.״

"אם אי פעם יגיע יום שבו לא נוכל להיות ביחד,
תשאירו אותי בלבכם, שם נוכל להיות ביחד לנצח" (פו הדב)