עמיחי רובין נולד וגדל בעכו. בנם השלישי מתוך שמונה של בתיה וישי רובין.
התאפיין בחן מיוחד והיה אהוב על כל רואיו. מגיל צעיר בלט ברגישותו הגבוהה לזולת ובטוב לבו כלפי הסובבים אותו, חבר טוב שתמיד ראה את טובת האחרים לפני טובתו, עניו, איש אמת ופועל צדק.
למד תורה במשך ארבע שנים בישיבה הגבוהה בניין אריאל ולאחר מכן התגייס לגדוד 51 של גולני בו היה חייל מצטיין ואהוב על מפקדיו וחבריו.
המשפט הראשון שכתב במחברתו האישית של הצבא: "לשים לב קודם כל לאדם שמולי בין אם זה חבר/מפקד/מדריכה ולהתייחס בכבוד".
בבוקר שמחת תורה תשפ"ד התעוררו חיילי הפלוגה לרעש הפצמ"רים התכנסו במרחב המוגן בציוד ומיגון מינימלי.
בזמן זה עשרות מחבלים תקפו את המוצב בהפתעה.
עמיחי ששימש במחלקה כנגביסט חוד, נלחם בגבורה באומץ ובתושיה רבה לצד חבריו והציל לוחמים רבים.
הלוחמים לחמו בעוז ובגבורה ומספרים כי בתוך כך היה זה עמיחי שהתעשת בין הראשונים, לקח את הנגב שלו ויחד עם המ"מ שילה ראוכברגר הי"ד ולוחמים נוספים התמקם באחת היציאות של חדר האוכל, ובחירוף ומסירות נפש ממש ניהלו קרב במשך זמן ארוך עם המחבלים!
גם לאחר שנפצע מספר פעמים המשיך להילחם ואפילו לאחר שנפגע בראשו לא הרפה מהגנת הלוחמים והמשיך להלחם במסירות עילאית בכוחותיו האחרונים.
עמיחי וחבריו נלחמו עד לחיסול ובריחת המחבלים שנותרו במוצב ובכך הצילו עוד ישובים וחיי אדם רבים.
ביום שלישי כ"ה בתשרי תשפ"ד נקבע מותו והוא בן 23 בנופלו.
איבריו הושתלו בגופם של חמישה אנשים ובכך המשיך להציל חיים גם לאחר מותו.
ה' יקום דמו. יהיו הדברים לעילוי נשמתו.