איש אוהב ואהוב לליהי, אב לאמה וליאם. בן מרים (מירלה) ואברהם (אלברטו). התגורר בקיבוץ בארי.

דניאל ידע כל חייו שיהיה רופא. מילדות ייעדו אותו לזה, תמיד אמרו לו שהוא חכם ושיש לו חשיבה מהירה, ואלה שני תנאים חשובים שצריך כדי לטפל באנשים. ואכן כשסיים את לימודי התיכון, החל מיד ללמוד רפואה.

כשסיים את לימודי הרפואה בפרו, עבד כשנתיים בקהילה בצפון פרו, ואז חזר ללימה, כדי להתארגן לעליה לארץ, הבית של היהודים. חשוב היה לו לשמור על שורשיו היהודיים ולהבטיח לעצמו עתיד טוב יותר.

דניאל וליהי הכירו כשנה וחצי אחרי עלייתו לארץ. זה היה חיבור ממשפט ראשון. לשניהם היה מאוד ברור, מההתחלה, שזו הכרות חד פעמית, שנועדו זה לזו.

דניאל היה איש יוצא דופן בכל תחום. חכם בצורה יוצאת דופן, טוב לב בצורה יוצאת דופן, חבר אמת, ותמיד הראשון לעזור, גם כשזה בא על חשבונו. מותו הותיר חלל עצום בלב שלנו.

דניאל היה מטאור בתחומו. בשבע השנים שהוא בארץ, הוא הספיק ללמוד עברית שוטפת, לעבוד במספר בתי חולים וגופי רפואה, לשרת בצבא כרופא, ואף להיות מתמחה במחלקת אא"ג בסורוקה. עבר בהצלחה את בחינת האמצע, קיבל מתמחה מצטיין לשנת 2023, נבחר להיות הצ'יף של המחלקה, ואף היה אמור ממש יומיים אחרי מותו, להתחיל לעבודה בקהילה.

דניאל היה איש של שלום, הוא אף פעם לא שפט לפי דת, גזע ומין. הוא כיבד את כולם באשר הם. תמיד נתן מקום לכולם, הקשיב ואמר מילה טובה.

וסיפור קטן שמעלה את ליבו הטוב של דניאל: בביה"ס היהודי בלימה, קיים פרס שנתי שנקרא "פרס מיס לאוריטה". את הפרס מקבל פעם בשנה תלמיד אחד מביה״ס (בו לומדים ילדים מגיל 2 עד 18) שהוא "החבר הכי טוב". זה לא פרס על הישגים לימודיים, זה פרס חברתי, זה פרס שמעודד לעזור, להיות בשביל האחר, זה פרס שמעודד להיות אדם יותר טוב.

דניאל במשך שנים על גבי שנים זכה בפרס מיס לאוריטה. לאחר מותו קיבלתי הודעה שרוצים לשנות את שם הפרס על שמו – כי ידוע לכולם מאז ומתמיד בקהילה היהודית – דניאל הוא מיס לאוריטה.

דניאל היה בן 34 במותו, נרצח באכזריות בזמן שרץ לטפל בפצועים במרפאת השיניים בקיבוץ בארי, במתקפת הטבח הרצחנית על יישוביי העוטף, בשבת 07/10/2023, בעת מילוי תפקידו כרופא, כשהוא מממש את משימת חייו – להציל חיים.