סמ״ר רועי דאוי ז״ל מגבעתי, שירת כסמ"ל מחלקה בגדוד צבר פלוגת החוד.
ילד קסם! צנוע, עניו, מנהיג בשקט שלו, אמיץ וגיבור. ילד שהחיוך תמיד תמיד מוביל אותו בכל מקום. ברועי הייתה הכרת הטוב שלא ניתן לראות אצל כל אחד. תמיד מעריך, תמיד מודה, תמיד מכבד. מאוד אוהב מוזיקה ושירים מכל הסוגים, תמיד היה הולך ומזמזם. היה איש של שלום, אידאולוגיה, ערכים, כבוד ואהבה עצומה למולדת. עשה מכינה קדם צבאית ולאחר מכן התגייס לשירות קרבי בגבעתי.
ציוני ואוהב את הארץ היה, כפי שכתב בצוואתו:
״החיוך עולה בכל רגע אפשרי, לראות את כל מי שנמצא פה – זו ארץ ישראל שלמענה אני עושה את זה״.
רועי נכנס עם חייליו ללחימה, למרות שהבין שהוא עלול לשלם בחייו, אך גם הבין שחייו הפרטיים הם עצם בגוף הגדול של כלל ישראל.
רועי נהג להשתמש במשפט של ליאל גדעוני ז״ל: ״תחייכו, כי חיוך זה שמחה ושמחה היא הכוח להמשיך הלאה״. (ליאל ורועי התחנכו באותו בית ספר בזמנים שונים, ליאל נהרג בצוק איתן ורועי כעת בחרבות ברזל, רועי וליאל נולדו באותו יום בהפרש של 9 שנים.
בט"ז במרחשוון ה'תשפ"ד (31/10/23) – חמישה ימים לפני יום הולדתו ה-21 וכשבועיים לפני שחרורו מצה״ל, נפל רועי באסון הנמ״ר בצפון רצועת עזה יחד עם לוחמים נוספים, ביניהם ליאור סימינוביץ' ועדי ליאון. רועי היה מ"כ ומפקד הכוח בעת האירוע.
לפי העדות של הנהג שנשאר בחיים: ברגעים האחרונים הם צחקו וחייכו כ"כ הרבה…
את מכתבו האחרון רועי חתם במילים: ״ורק תתחזקו מהכל״ – וזוהי דרכנו לעד.
