כתב ידו של אדם יחודי ואין דומה לו. הוא משקף משהו מאישיותו, משהו ממנו. יצירת פונט (גופן) על שמו – תשאיר בעולמנו אות חיים ממנו.
סמל אפיק טרי ז”ל
מרחובות. בנם הבכור של אושרית ואבשלום. נולד ביום י”ח באלול תשס”ד (4.9.2004). אח לאלמוג ואגם.
אפיק – ילד חייכן, אדיב ובעל דרך ארץ, גדל בבית ערכי שבו ינק את אהבת ישראל ובו למד על חשיבותן של נתינה ועזרה לזולת. הוא החל את לימודיו בבית הספר היסודי “רמון” שבשכונת רחובות החדשה, שם הפגין יכולות יוצאות דופן בכל המישורים – הלימודיים, החברתיים והספורטיביים. ילד יפה, נבון, בעל רצון ללמוד ולחקור, עם סקרנות טבעית.
לנוכח נתוניו הגבוהים, צורף לתוכנית “אמירים” למחוננים ולמצטיינים שבמסגרתה נחשף לתכנים עשירים ממגוון עולמות תוכן ורכש כלים למיומנויות חשיבה, יצירה, מחקר וביקורת. הנאתו מתהליך הלמידה בצד החריצות, המוטיבציה והרצון להצליח, תורגמו במהרה להישגים ולהצטיינות.
לאורך השנים היה אפיק פעיל ומעורב בקהילה הבית-ספרית – שר במקהלה, לקח חלק בטקסים, התנדב לוועדות, השתתף בחונכות של תלמידי כיתה א’ ואף נמנה עם נבחרת בית הספר באתלטיקה קלה.
בסיום היסודי עבר לקריית החינוך השש-שנתית “אורט רחובות”. בחטיבת הביניים למד בכיתת “מופ”ת” (מתמטיקה, פיזיקה ותרבות קהילתית) – מסלול המקדם מצוינות לימודית וחברתית. היה תלמיד ערכי, מבריק, מלא שמחת חיים ומוקף חברים, ונוכחותו הייתה מורגשת בכל מקום. בשנים אלה החלה חברותו עם קורין, בת כיתתו, שהפכה לבת זוגו, ויחד עברו את מסע ההתבגרות.
את לימודיו בחטיבה העליונה עשה במגמת טו״ב (טכנאות ובגרות) – מסלול לימודים מואץ המכשיר טכנאים והנדסים במקצועות הטכנולוגיים; לא הסתפק במקצוע מורחב אחד והרחיב גם את מספר יחידות הלימוד במתמטיקה ובאנגלית, וכדרכו, קיבל במסיבת הסיום תעודת הצטיינות. היה מנהיג החבורה, מיוחד ובלתי נשכח. היו לו שאיפות גבוהות והוא כיוון תמיד גבוה.
מגיל צעיר, בלטה אהבתו הגדולה של אפיק לכדורגל, כבר בכיתה ד’ הצטרף לבית הספר לכדורגל שבעירו, ומשם עבר לשחק בקבוצת “הפועל מרמורק” כמגן. בכיתה ט’ הצטרף לקבוצת הנוער “סקציה נס ציונה” כמגן וקשר, ובה המשיך להתפתח.
אפיק, ילד ונער שהיה בו הכול מהכול – שילוב של מצוינות עם קלילות, כריזמה ומנהיגות, אהבת אדם ואינטליגנציה רגשית – היה מקור גאווה להוריו, מודל לחיקוי לאחיו הצעירים ושימש להם עוגן. כאח בכור הוא תמך, כיוון, גונן ובעיקר אהב.
הצלחתו של אפיק ככדורגלן זימנה לו אפשרויות להתקדם לכיוון של קריירה כשחקן מקצועי, אך לאחר שנפצע החליט לפרוש מכדורגל ולהתמקד בשירות צבאי משמעותי. הוא קיבל זימון לקורס טיס אך לא צלח את שלב המיונים; קיבל זימון לגיבוש צוללות (שייטת 7) – וויתר, ולבסוף החליט להתגייס לחטיבת “כפיר” – הגדולה שבחטיבות החי”ר בצה”ל – ולשרת כלוחם קרבי בחזית המלחמה בטרור הפלסטיני.
אפיק התגייס לצה”ל במארס 2023, הוצב בחיל הרגלים והחל את מסלול הכשרת הלוחם בגדוד 90 (“נחשון”) של חטיבת כפיר.
בהמשך שירותו בחר לצאת לקורס מ”כים בהקצאה המוקדמת ביותר בשירות הצבאי למסלול פיקודי. את הכשרתו כמפקד כיתה עשה בגדוד 450 (“האריה המעופף”) בבית הספר למפקדי כיתות ומקצועות חיל הרגלים (חטיבת ביסל”ח). מפקדיו העידו כי היה לוחם דומיננטי, חברותי, בעל דעה, חדור מוטיבציה ועם גאוות יחידה, הראשון לעזור לחבריו. החברים בגדוד סיפרו על חבר ואח אכפתי שתמיד שם את טובת הכלל לפני טובתו האישית ושאף קדימה.
אפיק השלים את קורס המ”כים, אך עוד בטרם נערך טקס הסיום שכה ציפה לו – נכנס יחד עם מחלקתו לפעילות מבצעית בחאן יונס, שם נהרג בקרב (1.3.2024) בפיצוץ מטענים שהוסלקו בחדר פנימי באחד המבנים.
בסוף פברואר 2024 (יומיים לפני נפילתו) נערך מפגש הורים. “היינו אצלו, אכלנו וצחקנו,” שחזר אביו, “והוא סיפר שהם נכנסים לפעילות קצרה בעזה. ‘נחסל אותם ונצא,’ אמר, ‘ויהיה טקס סיום של קורס מ״כים’.” לאימו אמר, “אני אוהב אתכם, אל תדאגי.” באותה נשימה הוסיף, “אני לא פוחד למות למען המדינה.“
ביום חמישי, 29 בפברואר 2024, נכנס אפיק עם כוח מגדוד 450 של חטיבת ביסל”ח לחאן יונס שבדרום רצועת עזה, תחת צוות קרב גדודי של גדוד השריון 75. במהלך פעילות לטיהור אחד הבתים, פוצצו מחבלי החמאס זירת מטענים שהטמינו במבנה, ומעוצמת הפיצוץ קרסו חלקים ממנו. אפיק נהרג במקום. עימו נפלו סמל ינון יצחק וסמל דולב חיים מלכה. ארבעה-עשר לוחמים נוספים נפצעו, ובהם מפקד מחלקתו.
רב-טוראי אפיק טרי נפל ביום כ”א באדר א’ תשפ”ד (1.3.2024). בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברחובות, ונטמן בסמוך לקרוב משפחתו סרן ירין גהלי, שאף הוא נפל בעזה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.
על מצבתו של אפיק נחקקו המילים: “בן אהוב, לוחם אמיץ ואח לאלמוג ואגם; נזכור אותך תמיד ונאהב אותך לעד.“
