מקיבוץ כפר מסריק
סיון חונך וגדל להיות אדם ערכי, חרוץ, איש אדמה, מחובר לקרקע ולקיבוץ, ומאושר מהדברים הפשוטים.
סיון הרחיב כל מסגרת שהיה בה, ועשה את הדברים בדרכו היצירתית והמיוחדת.
סיון הספיק הרבה בחייו הקצרים. הוא האמין במשפט “לחיות על הקצה – כדי לא לתפוס מקום” – גם כי אהב מגיל צעיר להתנסות באקסטרים, וגם כי היה צנוע ונתן מקום לכולם.
היה בעל חוש הומור משובח, אכפתי, רגיש, אדם וחבר טוב – היו לו חברים רבים בגילאים שונים, הצליח לגעת ולהגיע להרבה אנשים.
סיון היה קיבוצניק אמיתי, איש פשוט שאהב אנשים, חוויות, לצחוק, לעשות טוב, פשוט אהב את החיים.
נזכור אותו לתמיד שמח, עם החיוך הרחב, האופטימיות ועשיית הטוב.
גלדיאטור שעדיין לא הספיק להילחם.
סיון נהרג במלחמת חרבות ברזל, בתאריך 6.11.24 מפגיעה ישירה של טיל שנורה מלבנון, בעת שעבד בשדות הקיבוץ, כפר מסריק.
סיון היה 4 חודשים לפני גיוס לצבא, לצנחנים, ועד הגיוס עבד בחקלאות בגידולי השדה בקיבוץ. באותו היום הוא יצא בשעות הערב לשדות לבדוק את ההשקיה בשדה הברוקולי.
בשעה 18:02 נשמעה אזעקה. לצערנו השדות של הקיבוץ הם שטחים שהצבא בחר לא ליירט. סיון יצא מהרכב, נשכב בתעלה בצד הדרך, אך הטיל מלבנון פגע בו פגיעה ישירה ולא הותיר לו סיכוי.

סיון בני הבכור, העניק לי את המתנה הגדולה ביותר והפך אותי לאמא.
הוא לימד אותי את השיעורים החשובים בחיים, הייתי גאה להיות אמא של ילד מיוחד כזה.
יהי זכרו ברוך.