מניר עם.
זיוי הבן הבכור שלנו נולד בכ”ו באדר א’ תשנ”ז 5.3.1997 באילת. כשהיה בן שלושה שבועות חזרנו הביתה למשמר הנגב, ובן חמש וחצי כשעברנו לקיבוץ ניר עם, לאחר נישואיי לפטריק, שם הקמנו את ביתנו.
זיוי השתלב בגן שקמה ולאחר מכן בבית הספר שער הנגב. תוך זמן קצר התחבר לכולם וצבר חברים רבים. לאורך השנים היה פעיל בתנועת הנוע”ל. בתיכון למד גיטרה בס באולפן למוזיקה והיה חבר בלהקה שהוקמה שם.
בסוף שנת 2015 יצא זיו לשנת שירות בקיבוץ שדה בוקר כחלק מגרעין נח”ל ומשפחת מנור אימצה אותו שם. זיו עבד בענפי הקיבוץ ואף הקים עם חבריו פאב אותו הם תפעלו. לאחר מכן התגייס לנח”ל, ואז גם עבר לדירה הראשונה שלו בניר עם בשכונת הקראוונים, בגיל 19. זיו קישט את קירות הקראוון בציורים יפים פרי ידו, ואף כתב שיר על אחד מהם:
“ניצוץ קטן של געגוע נראה, כמו כוכב לכת מרחוק אבל כשמתקרבים, זה בעצם פתית שלג קטן ועדין, שנמס בידיים כאילו מעולם לא היה שם, וכל מה שנשאר לך ממנו, זה רק התחושה שלו שם…”
ב-2019 עבד עם חבריו באבטחה במפעל בהונגריה, עד שהתחילה הקורונה ואז שב לישראל, חזר לגור אצל הוריו לתקופה קצרה עד שעבר לדירה השנייה שלו בשכונת הצעירים, אימץ את לופי הכלב ושתל ורדים אמיתיים בחצר ביתו. בית חם שתמיד היה מלא בחבריו הטובים.
לזיו היתה נשמה של אומן. היה מוצא בשטח חוטי מתכת ושוזר אותם זה בזה, והנה יצר פרח יפה שנשתל בעציץ.
זיו יצא ללימודי צורפות כתחביב ויצר תכשיטים יפים, ולימודי רתכות צנרת ועסק בכך כמקצועו העיקרי, במקביל למד גם את שוק ההון. במקום עבודתו האחרון בחברת “חמו אהרון”, עשה חיל והתקדם מאד. היה אהוב על כולם.
מסיבות היו חלק משמעותי בחייו של זיו, שיצא למסיבות רבות בארץ וטס עם חבריו גם למסיבות ברחבי אירופה. בנוסף החל לייחצן מסיבות בארץ ואף התחיל לכתוב מנגינה משלו, הייתה לו סקיצה שלא הספיק לסיים. היה מאוד טבעי שיילך למסיבת הנובה ברעים שממנה לא שב, והוא רק בן 26. המלחמה קטעה הכל.
השיר שכתב על קירות הקראוון קיבל עבור המשפחה משמעות חדשה – לאחר הירצחו ע”י מרצחי חמאס, והועבר לפרויקט הלחנת שירי נופלים ממלחמת חרבות ברזל. השיר גם נחרט על קברו.
זיו אהב את החיים, והחיים אהבו אותו. תמיד עשה דברים בדרך שלו וחופש הפעולה היה מאוד חשוב לו.
לעולם לא נשכח ולא נסלח על השבת השחורה והארורה!
זיו הותיר אחריו הורים – תמי כהן שפירא ופטריק כהן (אב מגדל), יחיאל סבג (אב ביולוגי), וחמישה אחים – אביאל ומור סבג, טל, גיל ודן כהן.
ילד אהוב שלנו, מתגעגעים אליך מאוד וחסרונך מורגש בכל פינה. ילדתי ארבעה בנים ותמיד יהיו לי ארבעה בנים!