אלקנה הי”ד נולד בטורונטו בזמן שליחות חינוכית של משפחתו. בנם של אברי ונאוה, רביעי מבין שבעה אחים ואחיות. גדל ולמד רוב שנותיו באפרת. אלקנה היה ילד חכם, שובב ובעל אנרגיות בלתי נגמרות. הוא אהב לעזור לאנשים ולשמח אותם. היה דעתן ומבריק ובד בבד רגיש לזולת וידע לזהות את נקודות החולשה והחוזק אצל הסובבים אותו.
מגיל 15, התנדב כמע”ר במד”א ירושלים ובאפרת והמשיך כחובש גם בשירותו הצבאי. לאחר מכן הצטרף לגרעין הסטודנטים בלוד. התנדב בקהילה, והיה מעורב בפעילות החברתית.
אלקנה למד משפטים באוניברסיטת בר אילן, גם שם, דאג לחבריו והיה מעורב חברתית ולימודית.
במקביל המשיך לשמש ככונן מד”א, והיה יוצא לאירועים במהלך הלימודים להציל חיים וחוזר מייד לשיעור כאילו לא קרה כלום, וממשיך בשגרת יומו.
במוצאי שמחת תורה, אלקנה הצטרף לאוגדה 99 שירדה לבארי. בימים הראשונים למלחמה שימש כחוג”ד במשטח הטיפולים שפתחו בבארי.
אלקנה היה רובאי 02 (״ג’ובניק״) שלא היה אמור להיות עם הכוחות הלוחמים בעזה אך התעקש על כך שהוא יכול במומחיות שלו כחובש מקצועי ומומחה בטראומה להציל חיים. הוא יצא כ”כ מזועזע מהזוועות שראה בבארי שהרגיש צורך עז לתרום את חלקו בהצלת חיים במלחמה.
וכך, על אף שלא היה לוחם בהכשרתו הצבאית, הצטרף כחובש פינוי להנדסה קרבית ואח”כ ליחידת המילואים של אגוז, כחובש במחלקת הפת”ן.
אלקנה ראה זכות גדולה לקחת חלק במלחמה והיה מאושר וגאה על כך שהצליח להצטרף לכוחות הלוחמים ואף כתב על כך ביומנו.
“זו זכות אמיתית להילחם מלחמת מצוה על הבית והעם, שמח להיות כאן! אוהב את העם והארץ!”
בכ”ח בטבת (9.1.24), שבועיים לאחר שחגג את יום הולדתו ה-24, נפגע אלקנה מרסיס כתוצאה מירי צלף באל בורייג׳ שבמרכז רצועת עזה. לאחר נסיונות החייאה וטיפול בשטח, נאלצו לקבוע את מותו, והוא עלה בסערה השמיימה כשהוא בן 24 בלבד.