כתב ידו של אדם יחודי ואין דומה לו. הוא משקף משהו מאישיותו, משהו ממנו. יצירת פונט (גופן) על שמו – תשאיר בעולמנו אות חיים ממנו.
סמל מעיין ברוך פרלשטיין ז”ל
ידוע בכינויו שוזי, בן בכור לאסנת ועמית, אח לנעמה, יעל ותמר.
נולד במטולה, בגיל חודש עבר לחיפה ומשם ליובלים ובגיל חמש עבר עם משפחתו לישוב אשחר שבמשגב.
ילד נבון וסקרן, חובב ספורט אקסטרים (אופני שטח, קיר טיפוס, רולרבליידס, סקייטבורד וסנואובורד), גיימר נלהב שהיה משחק עם חברים מיינקראפט ו-CS עד השעות הקטנות של הלילה.
מגיל צעיר נמשך לפסיכולוגיה, פילוסופיה, ביולוגיה ועוד. היה מוריד ספרי עיון מקצועיים באנגלית לקינדל ומעמיק בהם.
בית הספר לא כל כך עניין אותו ואת הבגרות הוציא “איכשהו”, אך את הדברים שבאמת עניינו אותו למד לבד.
אהב מאד סרטים ומוזיקה. הפלייליסט המפואר שלו מהספוטיפיי הפך לוויראלי אחרי לכתו והרבה אנשים אימצו אותו בחום ומאזינים בהנאה רבה למוזיקה המשובחת שאסף. גם רשימת הסרטים שדירג הופצה, ואנשים רבים החלו לצפות בסרטים שאהב, כמו the shawshank redemption, 12 angry man ו- good will hunting.
אחרי התיכון פנה שוזי למכינת בית ישראל בירושלים, שם התעמק בשאלות פילוסופיות קיומיות שסיקרנו אותו מאד. מעיין התפלפל במשך שעות עם החברותא החרדי שלו, הוא לא השתכנע שיש אלוהים וישראל החברותא שלו לא השתכנע שאין – אבל זה לא הפריע להם לכבד ולאהוב אחד את השני ולהיות חברים טובים.
מעיין התייחס תמיד למהות ולא לעטיפה. מבין כל השירים שאהב – של לד זפלין, סטילי דן, ביטלו, אליס אין צ’יינס ועוד בלט שיר אחד שלא קשור כביכול, השיר ירושלים של להקת בנים חסידיים בשם The Miami boys choir.
זה גם השיר שבחרנו להשמיע בלוויה שמייצג את הטעם המוזיקלי המשובח שלו, המשוחרר מתכתיבים ומוסכמות.
אחת התכונות הבולטות אצלו הייתה קבלה רדיקלית של המציאות. הוא הושפע מהפילוסופים הסטואים ומפילוסופים בני זמננו כמו ג’ורדן פיטרסון. הוא לא התווכח עם המציאות וקיבל כל דבר שקורה בשלווה ובנחת.
סיפור קטן שמדגים זאת: כשהיינו בשדה התעופה ברומא החרימו לו בשיקוף לדרמן שאביו נתן לו. הוא לא התבאס אפילו לא לשנייה. כששאלתי אותו איך הוא לא מתבאס ענה “זה כבר קרה אז מה זה יתן אם אתעצבן”.
וזה גם המשפט שבחרנו להנציח בסטיקר לזכרו. “זה כבר קרה, אז למה להתעצבן?”.
מעיין החל את המכינה בספטמבר 2023, אחרי חודש התרחש אסון השבעה באוקטובר ופרצה מלחמת חרבות ברזל.
באמצע השנה במכינה הוקדם הגיוס שלו לצה”ל והוא סיים את המכינה כבר במרץ 2024. גם אז לא התבאס ובשעה שחבריו ניסו בכל דרך להתחמק מהגיוס הוא קיבל את הדין מיד ואמר: צריכים אותי אז אני הולך.
מעיין התגייס להנדסה קרבית למחזור הגדול ביותר בתולדות החיל. הוא התגלה כקלע מחונן והיה קלע מצטיין גם בהכשרה וגם בגדוד עם ציונים גבוהים במיוחד.
חבריו למחלקה 2 ברובאית דולב גדוד 605 מספרים שגם בתנאי שטח הכי קשים בעזה הוא ידע לסדר לעצמו את חלקת האלוהים הקטנה שלו.
היה מיישר את השק שינה, מוריד נעליים, שם בקבוק מים ליד ומגבונים, מניח את הראש על כרית טיסה, מוזיקה באוזניות וקורא ספר בקינדל או רואה סרט בטאבלט או משחק שח באפליקציה (שהיה מדורג בה 1600…).
גם עם החברים למחלקה היה נוהג לשחק שח (ורוב הזמן מנצח) והוא גם היה אחראי על הקפה. כל בוקר היה משכים קום ומכין לכולם קפה מפנק ומושקע.
חבריו מספרים שהתכונה הזאת בלטה ביתר שאת בתמרון המאתגר בעזה.
בתוך הפומ”ה הצפופה, בחום אימים כשכולם מזיעים ומקטרים הוא תמיד היה שומר על שלווה פנימית וחיוך קטן.
זה שוזי שלנו המתוק ואנחנו מאמינים בכל לבנו שהוא נמצא במקום הכי טוב שיש בגן עדן, במקום הגבוה ששמור להרוגי מלכות קדושים כמוהו.
אנחנו מנסים להמשיך את דרכו וליהנות מהדברים הקטנים בחיים כמו שהוא אהב: קפה טוב, כריך מושקע, מוזיקה משובחת וסרט טוב.
וגם משתדלים ללמוד ממנו ולא להתווכח עם המציאות. להשלים עם לכתו בטרם עת ועם הגעגוע והכאב ולחיות את מורשתו ולהנחיל אותה לדורות הבאים באהבה ובחסד.
מעיין נהרג באסון הפומה בחאן יונס, כ”ח בסיון תשפ”ה 24/6/25.
יהי זכרו ברוך.
