כתב ידו של אדם יחודי ואין דומה לו. הוא משקף משהו מאישיותו, משהו ממנו. יצירת פונט (גופן) על שמו – תשאיר בעולמנו אות חיים ממנו.
סרן (במיל.) שאולי גרינגליק ז”ל
בנם של רותי וצביקה. נולד ביום ז’ בטבת תשנ”ח (5.1.1998) ברעננה. ילד שלישי להוריו, אח לרותם, מיכל, רועי ודניאל.
גדל והתחנך ברעננה. למד בבית הספר היסודי “אמי”ת נועם” ובישיבה התיכונית “בני עקיבא” בעיר.
נער יפה תואר, שובב ודעתן, בעל אישיות כובשת והומור ייחודי. תיארו אותו אוהביו: “אדם מאיר ומיוחד, בעל שורשיות עמוקה ואהבת הארץ מאין כמוה. מצד אחד הוא עף על עצמו, ידע בדיוק מה הוא שווה ומצד שני הייתה בו ענווה. תמיד ידע איך לא להחצין או להתנשא. בטוח בעצמו, מצחיק ומשעשע… הכול בגובה העיניים”.
ניחן בכישרון מוזיקלי, נהג לשיר ולנגן בגיטרה בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו, מפליא בקולו הענוג. “הפסנתר היה מרכז הבית” סיפרו בני המשפחה, “זה הכי רגיל למצוא אותו יחד עם המשפחה פוצחים סביבו בשירה ספונטנית שמחברת בין כולם”. במשך כל ילדותו, לצד שני אחיו – רועי ודניאל היה מסייע לאביו להוביל כחזן את תפילות הימים הנוראים בבית הכנסת ברעננה.
ספורטאי חובב, נהנה לשחק כדורגל עם חבריו לשכונה. זכה בגביע “השחקן ההוגן” אותו העניק לו ראש העיר, בזכות מנהגו ללחוץ את ידי השופט ושחקני הקבוצה היריבה בסוף כל משחק.
היה פעיל בתנועת הנוער “בני עקיבא”, תחילה כחניך ובהמשך כמדריך. בזמנו הפנוי נהג לקרוא בתנ”ך ולהרחיב ידיעותיו בתחום.
בתום לימודיו התיכוניים השתלב במכינה קדם-צבאית, נהנה מהלימודים ומההווי החברתי במקום.
עם גיוסו לצה”ל שובץ למסלול ההכשרה בקורס טיס אך לאחר שנה נשר ממנו והוצב לשירות בחטיבת הנח”ל. בהמשך יצא לקורס קצינים ושימש כמ”מ (מפקד מחלקה) בפלוגת החוד בגדוד 931. במסגרת תפקידו הוביל את המחלקה לזכייה במקום ראשון צה”לי בבוחן מחלקה ב”מכון וינגייט” והיה גאה מאוד בחייליו ובהישגי המחלקה. בזכות יכולותיו ואיכויותיו נבחר למ”מ מצטיין של החטיבה. סיפרו הוריו: “שאולי הסתיר מום מולד ממנו סבל – עיוורון לילה. כשירד החושך ולא הייתה תאורה היה עיוור מוחלט ולא ראה היכן דורך. הרבה בדיחות מסופרות על הנפילות שלו בלילה תוך כדי מסעות. הוא הצליח להתגבר על המגבלה, לסיים את השירות ולהילחם. מתוך הסיפור הזה אפשר להבין את המשפט שדאג לומר לחייליו ‘זה לא פיזי זה מנטלי'”.
מפקד נערץ ואהוב, התייחס לכולם כשווים, רגיש וקשוב לצרכי פקודיו. אוהביו סיפרו: “אחד מחייליו, בן העדה הדרוזית, לקה בשיתוק. שאולי לא שכח לבקר אותו, ניגן ושר לו מכל הלב ואפילו למד שיר מיוחד בערבית בשביל לשמח באופן מיוחד את החייל ומשפחתו. כזה מפקד היה”.
לאחר שחרורו מצה”ל נסע לטיול בדרום אמריקה, מגשים חלומו לראות עולם, להכיר אנשים חדשים ולצבור חוויות. הרב שמואל פרידמן מבית חב”ד בסלנטו שבקולומביה עמד על אישיותו המיוחדת בכותבו: “תודה על הזכות שאהבת אותנו, ושמחנו מכל רגע איתך. אנשים נדבקו לאור שלך, המלא בחום ואהבה שנשפכה ממך לסביבה ללא תנאים. פשוט ידעת להרגיש אנשים ולהתחבר ללב שלהם. תמיד ידעת להאיר את הדברים הטובים בכל אחד. העין הטובה שלך והלב הטוב שלך היו בשבילי דוגמה והשראה. עליך אפשר היה לראות מהי ‘דרך ארץ קדמה לתורה'”.
כשפרצה מלחמת חרבות ברזל שאולי היה אזרח, ובכלל לא היה משויך לשום יחידת מילואים. הוא היה בדרך להגשים את החלום שלו ולהפוך לזמר, כאשר השתתף בתוכנית “הכוכב הבא לארוויזיון”. ב-7 לאוקטובר שאולי מחפש לאן להתגייס למילואים, והוא מוצא מקום לצד חברו הטוב שי שמריז ז”ל שהיה המ”פ של פלוגת החוד של הנחל בגדוד 931 כקשר מ”פ של שי. את האודישן שלו בתוכנית שאולי ביצע בין ההכנות לקראת התמרון הקרקעי וכאשר הוא נכנס לעזה הוא מבין שעליו לבחור האם להמשיך עם התוכנית או להמשיך בלחימה. הוא בוחר לפרוש מהתוכנית, וכותב פוסט פרישה מהתוכנית שבו הוא משתף “עכשיו אני חי חלום ישן, להלחם בשביל המדינה… חלום חדש ואחר יצטרך לחכות קצת… כרגע יש רק דבר אחד בראש שלי וזה להמשיך להילחם בחושך עד שנראה את האור”. שבועיים לאחר פרסום הפוסט, ב-26 לדצמבר 2023 שאולי ושי נופלים יחד בקרב בצפון רצועת עזה.
