מפתח תקווה. בת ליפעת וחיים הימן, אחות לעידו.

בילדותה למדה בתיכון אחד העם בעיר. בנערותה הייתה חניכה ומדריכה בבית היוצרים בפתח תקווה בתנועת תרבות. במסגרת חברותה בגרעין בתנועת תרבות, ביצעה שנת שירות בירושלים, בה הדריכה בני ובנות נוער יוצרים בבית הספר “קשת” וברחבי העיר.

הייתה סטודנטית לתקשורת חזותית במכללת ויצ”ו חיפה, ובשנים האחרונות התגוררה שם.
ענבר הייתה אמנית גרפיטי שחתמה את עבודותיה בשם “pink”. ז’אנר אמנות הרחוב בארץ ובעולם מזוהה יותר עם גברים, וענבר הייתה חלוצת הנשים בתחום בארץ, אולי היחידה, לכן בחרה לעצמה שם שמקושר לנשיות כסמל. מלבד זאת היא גם אהבה את להקת ה’פינק פלויד’ שהיוותה עבורה השראה באמנות וגם באופן כללי.

ענבר הייתה מלאה באהבה ונתינה. קרן אור בכל מקום שהייתה בו.
אמה של ענבר, יפעת, מספרת שענבר תמיד ראתה את האור והצבע באנשים, חיה את החיים בנתינה אינסופית, ונגעה בהמון אנשים מכל הסוגים.

בשבת שמחת תורה 7.10.23, ענבר שהתה במסיבת הנובה, בה התנדבה כמטפלת רגשית – “הלפרית”. תפקידה היה לסייע לאנשים שחשים לא בטוב. בנוסף, מכרה שם את עבודותיה הנפלאות.

תכננה ללכת למשחק כדורגל עם בן זוגה לאחר המסיבה, ולהמשיך לנופש בסיני.
עם פתיחת המתקפה הרצחנית, ניסתה ענבר לברוח בריצה יחד עם שני בחורים נוספים, עד שנתפסה על ידי מחבלי חמאס רכובים על אופנוע ונחטפה לעזה. במשך שבועות ארוכים פעלו משפחתה וחבריה להחזרתה, ואף נערכו מספר מחוות עבורה בארץ ובעולם.

בשבת ה-16 בדצמבר הותר לפרסום כי היא נרצחה בשבי החמאס, והיא בת 27 בלבד!
נכון לכתיבת שורות אלה, גופתה עדיין מוחזקת בידי המרצחים.

יהי זכרה ברוך.