כתב ידו של אדם יחודי ואין דומה לו. הוא משקף משהו מאישיותו, משהו ממנו. יצירת פונט (גופן) על שמו – תשאיר בעולמנו אות חיים ממנו.
סרן איתי מאור ז”ל
בנם של אילן וסמדר, אח בכור לליאב, נהוראי ויונתן.
נולד בכ”ד בחשוון התש”ס 3.11.1999. גדל והתחנך בראש העין. ילד מתוק ומפיץ אור עם חיוך כובש וצחוק מידבק. עד כיתה ו’ למד בבית ספר היסודי ממ”ד “צורים”, ולאחר מכן למד בישיבה תיכונית “בני עקיבא גבעת שמואל”.
חניך בתנועת הנוער “בני עקיבא” בסניף “ראש העין – גבעות” בשבט “ציון”. בהמשך הדריך בסניף “ראש העין -מרכז”.
איתי אהב לשחק כדורגל עם חבריו. אהד את נבחרת הכדורגל “מכבי חיפה”.
היה אדם צנוע, עניו, עדין נפש וטהור, נמרץ ומלא חיּוּת, בורך בחיוך כובש ובשמחת חיים. ערכי וטוב לב, עוזר לזולת, בכל עת ראה את טובת הכלל לפני טובתו שלו. מעולם לא צחק לקול השפלות ולשון הרע ולא עמד מנגד במקרים כאלה. ערכי אהבת הארץ ואהבת התורה היו נטועים בליבו, והוא היטיב לשלב בין חיי מעשה לחיי רוח ואמונה. איש של תורה ועבודה. מדבר מעט ועושה הרבה.
ערך המשפחה היה נר לרגליו. הקפיד על כיבוד הוריו, ואֶחיו היו בראש מעייניו. בכל הזדמנות, גם במהלך השירות הצבאי בחופשות סוף שבוע או “רגילה”, נפגש עימם, הקשיב להם וייעץ להם. יציאה לטבע ברגל או באופניים עם פק”ל (ערכת) קפה הייתה סמל לקשריו המיוחדים עימם וגם עם הוריו, עם בני משפחה אחרים, עם חבריו וחייליו – היו אלה רגעים קסומים של קשר, שיתוף, הכלה והקשבה, ואיתי הקפיד שבמהלכם יהיה דיבור פנים אל פנים, בלי טלפונים סלולריים.
שבוע לפני גיוסו לשרות הצבאי, יצא איתי עם אחותו ואֶחיו לטיול בן חמישה ימים מהים התיכון לכנרת – מסע “מים אל ים” – שחיזק עוד יותר את הקשר ביניהם.
לקראת גיוסו התעקש על שירות קרבי משמעותי, ואף שהתאפשר לו לבחור במסלול הֶסדר, בחר להתגייס לשירות מלא כדי להשפיע ככל יכולתו. איתי התגייס באוגוסט 2020 לאחר שנתיים במכינת “עוצם”. עבר מיונים לסיירת גולני, אך נשאר בגדוד לצורך “שבח גדודי”. קיבל מצטיין פלוגתי. יצא לקורס מכי”ם בהקצאה אפס. כשהוצע לו לצאת לקורס קצינים בהקצאת מח״ט, ארבעה חודשים לפני תום שירות החובה, איתי התלבט, כמו שכתב במחברותיו, בין אהבת הארץ והעם לבין התקדמות בהקמת בית בישראל, ובחר להמשיך להגן על המולדת מתוך שליחות. לא הסתכל על האינטרסים האישיים שלו אלא על המדינה כולה שעומדת מאחוריו. לאחד מחייליו הסביר שנישואין הם דבר אישי שיועיל רק לו, ואילו הקצונה תעשה טוב לעם ישראל כולו.
איתי מונה לתפקיד מ״מ ״אלון״ בפלוגה רובאית בגדוד ״הבוקעים הראשון״ ובלט כמפקד רגיש, אכפתי וטוב לב. מסור, נטול אגו ו״פוזה״, דוגמא ומופת לאדם ונערץ על פקודיו. ברגעים קשים ידע גם להרים את המורל באמצעות שיר, חיוך ומילים מנחמות והפגין שלווה מלווה בעוצמה. בזמנו הפנוי נהג להאזין באוזניות לשיעורי תורה.
בלב שלם האמין ביכולת שלו כמפקד לעשות טוב, לחנך, לגדל דור של לוחמים ולהשפיע, ולכן הרבה לשוחח עימם והשתדל להנחיל בהם ערכים של אחווה, רעות ואהבת הארץ. וידא שחייליו ילמדו על מבצעים צבאיים ועל מלחמות והטמיע בהם את ערך החתירה למגע עם האויב. הוא הקפיד עימם על כל פרט, בדיוק כפי שדרש מעצמו, דאג לזכויותיהם, וכשבא בדרישות ממפקדיו לטובת מחלקתו, עשה זאת בשקט, בשפה יפה, בנועם ובדרך ארץ, ואלה סמכו עליו. בתדירות גבוהה כתב לעצמו במחברת או בפנקס הערות והארות, וכל העת רצה ללמוד, להתמקצע ולהשתפר, לא למען עצמו אלא כדי לדעת להגן טוב יותר על המדינה.
עם פרוץ מתקפת החמאס על ישראל בשמחת תורה התשפ״ד, איתי הוביל כוח לוחמים ראשון אל קרב הרואי מול עשרות מחבלים. נלחם בגבורה בשתי חזיתות.
בראשונה, מנע את כניסתם של מחבלים רבים שניסו לחדור דרך הגדר אל מול נתיב העשרה והביא לחיסולם. בשנייה, נתקל בעשרות מחבלים בדרכם לקיבוץ זיקים וכרמיה, חתר למגע ונלחם באומץ לב עד נשימתו האחרונה, בקרב מעטים מול רבים. בגבורתו הציל חיים של אזרחים וחיילים רבים.
סרן איתי מאור הי״ד, נפל בקרב באזור זיקים, בשבת בבוקר, שמחת תורה כ”ב בתשרי התשפ”ד, 7.10.2023 והוא בן 23 בנופלו.
איתי הקריב את חייו למען המטרה החשובה והמשמעותית שהייתה בחייו, הגנה על המולדת, לאור אהבתו לארץ ולעם.
יהי זכרך ברוך, ילד יקר ואהוב שלנו.
