כתב ידו של אדם יחודי ואין דומה לו. הוא משקף משהו מאישיותו, משהו ממנו. יצירת פונט (גופן) על שמו – תשאיר בעולמנו אות חיים ממנו.
סמ”ר איתי יהודה ז”ל
איתי נולד ב- 2002 בפתח תקווה, בן לרינת ועופר, אח לעומר ועדי, עידן ועמית.
בגיל חמש עבר לגור בראשל״צ בשכונת נווה חוף.
למד בבית ספר תיכון אלברט איינשטין במגמת אומנות, היה מוכשר בציור, חלומו היה להיות מקעקע לאחר שירותו הצבאי.
איתי הלך בעקבות אחיו עומר ורצה להיות לוחם. שירת בגבעתי, כלוחם בגדוד צבר.
הקרובים לו מספרים שאיתי היה ילד שאהב את החיים, אהב את ההוויה, לצייר, לבלות, אהב את חבריו, אהב לצחוק לחייך ולבלות שעות במכון כושר.
בפרוץ מלחמת ״חרבות ברזל״ כשהוא נכנס לעזה היה ברור לו שזאת משימת חייו – הגנה על המולדת – ודאג להגיד לאימו שלשם כך הוא התאמן כל שירותו הצבאי.
ראה בשירותו הצבאי שליחות ומשימת חיים, ללא היסוס.
ביום שישי 27.10.23 איתי וחבריו לגדוד נכנסו לפעילות קרקעית בצפון עזה ועמדו בגבורה בכל המשימות באותה הכניסה.
ביום שלישי 31.10.23 בשעה 9:04 בבוקר טיל נ״ט פגע בנמר שבו היה איתי עם 11 מחבריו. רק אחד מהם ניצל, ואיתי יחד עם עשרת חבריו נהרגו מיד.
בבגדיו נמצא מכתב פרידה שבו הוא כותב מילות תודה להוריו, ובו הוא מציין שהוא לא מתחרט שהתגייס לקרבי וזה הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים.
איתי שלנו, שכולו חיוך אחד גדול.
המשפט שליוה אותו היה: “ללכת בעקבות הלב גם כשלא רואים לאן…״
ילד קסם, גיבור ישראל.
איתי נפל בקרב שבועיים וחצי לפני יום הולדתו ה-21.
יהי זכרו ברוך.
