מצור יצחק. נולדה ביום י”א באדר תשס”ד (4.3.2004) בתל אביב. בתם הבכורה של שרון ואיל ואחות ליעל ואלון.

כשהייתה בת שמונה עברה עם משפחתה ליישוב צור יצחק שבמועצה האזורית דרום השרון ובו גדלה. לאחר סיום בית הספר היסודי למדה בבית הספר התיכון האזורי.
רוני, או “רונקי פונקי” כפי שכונתה בבית, הייתה ילדה של בית ומשפחה. היא ידעה שהוריה תמיד יעמדו לצידה ויעשו בשבילה הכל, מהם שאבה את כוחה ועוצמתה. כמו כן היה לה קשר מיוחד עם אחיה ואחותה. היא פינקה אותם, דאגה להם והגנה עליהם, אך גם ידעה בשעת הצורך לחנך אותם.

המוטו של רוני בחיים היה: “תעשו הכול עם חיוך והכול יהיה קל יותר”. ואכן, על פניה היה נסוך דרך קבע חיוך וצחוקה המתגלגל נשמע למרחקים. היא הייתה מלאת שמחת חיים, שנונה, צינית ומצחיקה. בה בעת כבר מילדות התגלתה כילדה פקחית, חכמה ובוגרת מאוד לגילה, זו שנאבקת למען צדק וחומלת על אנשים ובעלי חיים.
אהבה לרקוד, לבלות עם בני משפחה וחבריה ולהיות בים. במיוחד אהבה לבשל. הייתה בשלנית יצירתית, חובבת מנות מושחתות. אחת המנות האהובות עליה היה “כריך רוני” – כריך העשוי מפרוסת חלה מטוגנת, גבינה, עגבנייה, אבוקדו וביצת עין.

רוני אהבה מאוד מוזיקה ואחד מתחביביה היה לנסוע במכונית עם אחותה ולשיר יחדיו בקולי קולות. במיוחד אהבה את הזמרים רן דנקר, טונה, עידן עמדי ורביד פלוטניק, ואת טיילור סוויפט.

דודתה מציינת: “רוני היתה אחיינית אהובה עלי ועל כולם, אהבו לעשות שטויות וצחוקים ביחד. היא הכירה לי את טונה וגרמה גם לי להתאהב בשירים שלו. היא היתה מצחיקה ותמיד זורמת עם הומור ושטויות. חברה טובה ואהובה לאחים שלה ולבני הדודים”.
רוני הייתה אהובה על כולם, מבוגרים וילדים כאחד. כשהייתה נכנסת לחדר שהיו בו ילדים הם מייד קלטו אותה וכמו מגנט נמשכו אליה. הם הרגישו איתה בטוחים ואהובים, והיא הייתה מצחיקה אותם, מרגיעה אותם ומשחקת איתם. משום כך הייתה ידועה בצור יצחק כשמרטפית המועדפת על הילדים וההורים.
בסיום בית הספר התיכון טסה עם חברותיה לקפריסין לטיול שלפני הגיוס, וזמן קצר לאחר מכן התגייסה.

ביום 8.8.2022 התגייסה לצה”ל לתפקיד תצפיתנית בחיל הגנת הגבולות. ההתחלה בקורס לא הייתה קלה עבור רוני, אך היא התמודדה עם הקשיים בהצלחה רבה, ובסיום הקורס שובצה לגדוד 414, גדוד האיסוף של אוגדת עזה, לבסיס נחל עוז. היא אהבה מאוד את התפקיד שלה והבינה את החשיבות הרבה שלו בהגנה על תושבי העוטף ותושבי מדינת ישראל, מילאה את תפקידה במסירות ובמקצועיות.

רוני והתצפיתניות האחרות היו חבורה מגובשת במיוחד, חברות נפש, כמו אחיות. היא זכתה לכינוי “רוני אש”, וחברותיה כינו אותה “הלב של החמ”ל”.
רוני אהבה לבשל לחברותיה, והמנה האהובה עליהן במיוחד הייתה פסטה נקניקיות. בכל שישי בערב נהגו לערוך ארוחה שעליה עמלו משעות הצהריים. בארוחה זו, שזכתה לכינוי “Tea Time”, הן שרו שירים שמילותיהם ממחישות את אהבתן לתפקיד ואת מחויבותן למקצוע.

בשבת כ”ב בתשרי, שמחת תורה תשפ”ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה””ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה שבת רוני הייתה בבסיס, וכבר מהשעה ארבע בבוקר הייתה במשמרת בחמ”ל. בשעה 06:29 הבחינה בכניסה של מחבלים דרך כמה נקודות בגדר והזעיקה כוחות. היא פעלה בקור רוח ובמקצועיות ובמשך שעות המשיכה להעביר דיווחים ולהזעיק כוחות, עד אשר המצלמות כבו והיא לא יכלה יותר לראות את המתרחש. בשעה 09:27 הספיקה להתכתב עם אמהּ. הרגיעה אותה שהכל בסדר וביקשה לא לדאוג לה. ההודעה האחרונה של רוני לאמהּ הייתה: “אימא אני בסדר, לא לדאוג לי, אני גם אוהבת אותך”, מלווה בארבעה לבבות אדומים. התנהלותה המופתית של רוני הפכה לסמל של גבורה, של תושייה ושל קור רוח – שלה ושל חברותיה התצפיתניות.

בכל אותו הזמן, לוחמים שהיו בחמ”ל נלחמו במחבלים שניסו לפרוץ אליו והדפו אותם שוב ושוב. לאחר כמעט שש שעות של לחימה השליכו המחבלים רימונים לתוך החמ”ל והעלו אותו באש על יושביו.

רב-טוראי רוני אשל נפלה בקרב בכ”ב בתשרי תשפ”ד (7.10.2023). בת תשע-עשרה בנופלה. לאחר מותה הועלתה לדרגת סמל. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. הותירה הורים, אחות ואח.

יהי זכרה ברוך.