בנה של רחל, אח לתהילה טניה.
נולד באתר הקרוואנים בחצרות חפר, חודשיים לאחר עליית אימו לישראל. הוא היה אהוב על הכול, נמשך אל לוחמי מג”ב באתר הקרוואנים, ובשנת 2000 עבר עם אימו ואחותו לקצרין, היה מצטיין בלימודיו. בהמשך עבר בפנימית שטיינברג בכפר סבא, למד באורט שפירא הנדסת תוכנה ממוחשבת.
בעבודת השורשים כתב: “אני עוזר לאנשים שיש ביכולתי לעזור להם. אני רוצה שהעולם שאני חי בו יהיה עולם של אנשים טובים, אנשים שרוצים שלום אחד עם השני… שלכל אחד תהיה נוכחות חיובית טובה בעולם”.
הוא סירב להזמנת צה”ל ליחידות העילית מובחרות. ״למשמר הגבול״, הודיע, אותו מג”ב שקסם לו כילד. בתום שנתיים בשירות החובה, עבר ניתוח ושוחרר מהצבא ומשירות המילואים, ובידו תעודת לוחם.
הוא פנה לענף האבטחה, אהבתו הגדולה, שהיה מעין מוטו של חייו: “אני חי בשביל האחר”. במבחן השמה ללימודים גבוהים נמצא מתאים להנדסת תעשייה וניהול, כאשר בינתיים הוא לומד אסטרטגיית שיווק ופירסום, מחפש זוגיות ולבסוף בוחר בבימוי ומוסיקה.
חזי היה בחור עם לב זהב, טהור, רוצה לעזור ולתת מעצמו, בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה, תמים ומתוק מדבש, שאפתן ויצירתי, משכין שלום, אוהב את כל החי. חזי אהב לטייל בארץ, אהב בעלי חיים, לקרוא בלי סוף, לשבת לשיחות עומק עם אנשים בטבע, לשחק סנוקר, שש-בש, לכתוב שירים ומשפטי השראה, והשאיר ספר שלא יצא לאור. אך הכי אהב לחבר בין האנשים. בקלות היה נקשר לאנשים והם אליו. הוא אהב את המשפחה, חברים ויותר מכל, בכל תא גופו אהב את העם ואת המולדת.
רחל אימו של חזי כתבה: חזי סינוק-בני. כשאני מסתכלת על דרך חייך, רואה הרבה מילים שמתחילות, כמו השם שלך, באות ח: חברוּת, חוכמה, חמלה, חיוך, חן, חיים, חירות, חופש, חובה. כל אלה ערכים שהיו חשובים לך. חברוּת: כי אהבת את החברים שלך אהבת אמת; חוכמה: כי לא היו גבולות לידע שלך ולהבנה של מסתרי החיים; חמלה: כי היה מקום רב בליבך לחמלה לזולת, לבני אדם, לבעלי חיים ולטבע. חן וחיוך: כי היה בך חן מרגע שנולדת. חן שלא היה משאיר אף אחד אדיש והחיוך המדהים והכובש שלך לעולם לא ירד מפניך.
ערך החובה היה חשוב אצלך מאוד. חזי, בימים אלה באים אנשים ואומרים לי שאתה גיבור. אני עונה בשמך: כשירדת לדרום לעזור לחיילים לא חשבת להיות גיבור. חשבת שזו חובתך. לא יכולת לשבת בבית בשילוב ידיים. גייסת את עצמך לרדת דרומה כדי לעזור בשעה הקשה ביותר למדינה.
הערכים “חופש” ו”חיים” היו מחוברים אצלך מאז ומתמיד. אני זוכרת תמונה כזאת: כשהיית ילד, ישבנו, אתה ואני, ליד כמה אנשים, והתפתחה שיחה. ואתה, הילד הקטן, אמרת להם בביטחון שאימא לימדה אותך שהדבר הכי חשוב זה לבחור בחופש ובחיים.
גם במותך, שני הערכים האלה היו איתך יחד. בחרת לתת את חייך עבור החופש של עם ישראל, של טניה, שלי, במדינת ישראל החופשית.
כשפרצה המלחמה ושמעת שעם ישראל בצרה – קפצת אל תוך האש. היה לו פטור ממילואים, אך בשביעי לאוקטובר חש לדרום להילחם, נעצר במחסומים, ניסה שוב והצליח. התנדב ללוחמה על עוטף עזה במלחמת חרבות ברזל.
ב-13.10 הגיעה הבשורה כי נהרג בקרב. בן 30. גיבור ישראל.
חזי, תמיד שאלתי את עצמי: למה אני זכיתי לעלות לארץ ישראל, וחכמי תורה ורבים אחרים לא? קיבלתי את התשובה: כנראה בשביל הרגע הזה שאתה תחליט ללכת להגן על תושבי הדרום, על המולדת.
עלינו ארצה באוקטובר, ובאוקטובר נפלת על גבולות ארץ האבות. נפלת על קידוש השם שפֵּארת ואהבת.
חזי שלי אהובי, ברחתי איתך מהארץ הזרה, מאנטישמיות, פחדתי שיקראו לך “גיוד”. וכאן בארצנו קרה הנורא ביותר – שואה. בארצנו שאהבת עד אין סוף, אליה באת בבטן אימך, ועבורה נפלת.
חזי שלי, אני רואה את השמש שבך זורחת כל בוקר והאור מחמם את כולם. ובלילה נדלקים כוכבים והכוכב שלך תמיד שם כדי להאיר את הדרך. היית אור. אור כזה חם, אוהב, מלטף. משאיר תחושה של רוגע, תחושה של שלווה. אני מקווה שהתחושה הזו של אור מחבק תישאר איתי תמיד.
בין החפצים שלך מצאתי פתק שעליו כתבת: “מהניסיון שלי עם אנשים ובכלל, שום דבר לא קורה סתם. לכל דבר יש סיבה ותוצאה. ואני יודע שאני יכול למצוא לכם אחלה של סיבה לקום בבוקר עם חיוך, ולראות את העולם באור”.
חברים שדיברו עם המשפחה אמרו שחזי תמיד עזר לאחרים. ומשפט שנמצא ביומנו זה: אני חי בשביל האחר!
חזי היה עבורי לא רק בן הוא היה גם חבר שלי. איתי הוא עבר את העלייה, קשייה ההישרדות בארץ. עד סוף חייו הינו מטיילים יחד, באירועים משפחתיים יושבים אחד ליד השני, חולקים חוויות ודברים כל יום. היום היה מתחיל בבוקר טוב ונגמר בלילה טוב אמא, אוהב. לילה טוב חזי, אוהבת.
“בוקר טוב סינוק, בוקר טוב חזי שלי”. כך היה מתחיל כל יום לפני שנפלת. כך הוא מתחיל גם היום, כי האור שלך והאור שבך לא יכול לכבות. עבורי אתה חי – ותִחיה לנצח.״
יהי זכרו ברוך.