בן אוהב להוריו, עינת ואבישי, אח לשני אחים ושתי אחיות, בעל לגל ואבא לעוז שנולד חצי שנה לאחר נפילתו.
גדל ברחובות.
למד במכינת עצמונה שנתיים והיה מחובר אל המכינה מאד.
אהב מאוד לטייל, להתאמן, להתנדב, לצחוק עם חברים וללמוד.

הייתה ניכרת בו תחושת השליחות והרצון לתרום כמה שיותר לאומה. בלימוד תורה, בהתנדבויות החקלאיות, באימונים לצבא ובהמשך בשירות הצבאי שלו במגלן (יחידת קומנדו) בה היה נגביסט חוד.

כמובן שעם התפקיד הנחשב היה עם זה גם המון שקט וצניעות מיוחדת. הוא לא אהב כשמדברים בשבחו ותמיד עשה את הדברים בצורה הטובה ביותר בשקט.

לעמית הייתה גבורה ענקית ותמימות מיוחדת וכנה שהפכה כל דבר אצלו לאמיתי וכך גם את אהבת התורה שלו.

במהלך המסלול שלו התחתן עם גל, מתחילת הקשר היה ברור להם שיש פה משהו מיוחד ונדיר. הם ידעו שהם הולכים לשלב שתי משימות תובעניות – הקמת בית יהודי אמיתי ושירות מלא של עמית כלוחם ביחידה מובחרת. והם היו מאושרים בדרך בה הם בחרו.

בבוקר שמחת תורה, כשלושה חודשים וחצי לאחר חתונתם של עמית וגל, עמית הוקפץ מביתו לבסיס כדי להגן על יישובי העוטף ובדרך נהרג בידי בני עוולה על קידוש השם.
בן 21 בנופלו.

כותבת אשתו, גל: “עמית שלי, בעלי, נהרג בשמחת תורה תשפ”ד כשלושה וחצי חודשים לאחר החתונה שלנו.
כחצי שנה לאחר מכן, עוֹז הבן הבכור שלנו נולד.
עמית חי חיים של תורה, בכל מובן אפשרי וזה התבטא גם בתכונות המדהימות שלו. עמית שלי, שכולו מלא בטוב, אור, צניעות וענווה מסר נפשו על קידוש ה׳.״