בת צעירה להוריה טלי ומאיר ואחות לניב.

ילדה יפת תואר, תלמידה מצטיינת, חרוצה ומסודרת, חכמה וטובת לב.
גדלה והתחנכה בגני תקווה. למדה בבית ספר יסודי “רימונים” בקריית אונו ובבית ספר “גנים” בגני תקווה. את לימודי התיכון עשתה בבית הספר “בן צבי” בקריית אונו.

כבר מגיל צעיר הייתה דעתנית ואסרטיבית, הדריכה ילדים בתנועת “הצופים” ואף הייתה ראש גדוד בשבט “און” של קריית אונו. מספרת אִמהּ: “פרפקציוניסטית בלימודים, הייתה מאוד מסודרת. החדר שלה היה תמיד מסודר ומאורגן, הייתה מאוד אסתטית, היה לה חשוב שהכול יהיה במקום”.

בת מסורה להוריה ואחות אוהבת לאחיה. המשפחה הייתה חשובה לה מאוד והיא הקפידה להגיע למפגשים משפחתיים ולקידוש בערב שבת.

אחרי לימודיה התגייסה לצבא ושירתה כתצפיתנית בבסיס רעים באוגדת עזה. היא ראתה בתפקיד שליחות והתייחסה אליו במלוא הרצינות.
אחרי השחרור נסעה לשמונה חודשים לדרום אמריקה. הטיול תרם להתפתחות הביטחון של דורין והפך אותה לעצמאית. כשחזרה, עברה לגור בתל אביב ולמדה בקורס מדריכי פילאטיס בגבעתיים. היא נהגה לערוך לחברותיה אימונים ועמדה לקבל את תעודת ההסמכה. במקביל, עבדה במסעדת “הוטל מוטיפיורי” בתל אביב.
בטיול בברזיל גילתה את הפוצ’יוולי, כדור-עף חופים, ובשעות הפנאי אהבה לשחק עם חברים וליהנות מהשקיעות בחוף הים.

דורין הייתה צעירה מלאת אנרגיה ושמחת חיים, אהבה לרקוד, לשמוע מוזיקה ולעשות ספורט אתגרי. אישה טובת לב ומוקפת חברים, שהפיצה אור בכל מקום שאליו הגיעה וידעה להכיר תודה. בלטה כחברה טובה ונאמנה. כתבה חברתה עינבר: “מתישהו, אי שם בסביבות גיל 13, שינית את חיי מהקצה אל הקצה, עם האנרגיה המתפרצת והליבה הקסומה שלך, ופתאום ביום בהיר אחד קיבלתי כוח-על אדיר, ושמו דורין… את הקשר שלנו אי אפשר להסביר. אפשר רק לספוג. צמחנו בעודנו מחזיקות ידיים, וחוויות המפתח בי כולן צבועות דורין. היית מרגישה אותי עוד לפני שהייתי מצליחה לגבש מילים. את המפלט שלי ברגעים חשוכים, ושומרת סודותיי הכמוסים ביותר”.

בבוקר ה-7 באוקטובר, כשהחלו הטילים מעזה לכיוון ישראל והיא במסיבת הנובה, אספה את חפציה ונכנסה לרכב עם עוד שתי חברות. כשהגיעו לכביש 232 המחבלים ירו בהם. דורין נרצחה כשהיא בדרכה הביתה ממסיבת הנובה בה הייתה אמורה לעבוד כברמנית, והיא בת 23. היא הוגדרה כנעדרת ועבור מספר ימים קיבלה משפחתה את הבשורה הקשה. חברתה ליאור שהייתה איתה נרצחה אף היא, וחברתה עדן נחטפה.

משפחתה יזמה טורניר שנתי של כדור-עף חופים לזכרה.

יהי זכרה ברוך!