לבנת גדלה בקרית אונו, בת לזמרת ויואב, אחות לתשעה אחים ואחיות.
לבנת הייתה אור גדול. אוהבת, מחבקת, מלאה בשמחת חיים ואמונה בטוב. האמינה בטוב שבאדם, ובכך שכל אדם נושא בתוכו סיפור ולכן נהגה לומר: “אל תשפטו אף אדם, אתם לא יודעים מה עובר עליו”.
היא אהבה לגלות עולמות – לטייל, לפגוש אנשים, למצות כל רגע ולחוות את החיים בעיניים טובות. ידעה להכניס אהבה וחום לכל מקום אליו הגיעה – דרך חיוך, הקשבה, עוגה שאפתה באהבה או מילה טובה.
לבנת אהבה מאוד לאפות וחלמה לפתוח בית קפה משלה – כפרי, שקט ורגוע. מקום קטן עם ריח של קפה ומאפים חמים, מוזיקה נעימה ואהבה באוויר. היא לא הספיקה לממש את החלום הזה.
בשביעי באוקטובר היתה לבנת במסיבת הנובה ברעים. כשהחלה המתקפה, היא נסתה לברוח מאזור המסיבה והגיעה למיגונית בצומת רעים-מזרח, שם ניסתה למצוא מחסה יחד עם צעירות וצעירים נוספים. המיגונית הותקפה בירי ורימונים שהשליכו המחבלים לתוכה. לבנת נרצחה מפיצוץ רימון, יחד עם 26 צעירות וצעירים נוספים. היא הוגדרה כנעדרת למשך 11 ימים וביום ה-11, שנפל על יום הולדתה העברי ה-27 לחייה – ב׳ בחשוון (17.10.23), גופתה זוהתה והמשפחה התבשרה בבשורה המרה.
אחיה כתב: הילדה האהובה של המשפחה שלנו פשוט הלכה לנו. סבר פניה הטובות והיפות נשארו לנו רק בתמונות. היה בינינו קשר אוהב של אחים וסיפור האובדן שלה לא מש מהמחשבה.
לבנת הותירה אחריה, הורים, תשעה אחים ואחיות, חברות ומכרים רבים אוהבים וכואבים.

לבנת ממשיכה לחיות בתוכנו לנצח, בכל פעם שאנו מאמצים את דרכה.
מורשתה היא אהבה ללא תנאי, נתינה מכל הלב ואמונה בטוב שיש בכל אחד.
המשיכו להחיות את לבנת – הביטו בעולם בעיניים טובות, בחרו באהבה ומצאו את האור החבוי בכל אחד.
יהי זכרה ברוך