בתם האמצעית של סיגל וארז, אחות לאופיר ואייל. נולדה ב־18.7.03 וגדלה במבועים.
לנועה הייתה הרבה שמחת חיים, היא הייתה מעורבת ופעילה, השתתפה בחוגים לריקוד ומוסיקה והייתה חניכה ומדריכה באיחוד החקלאי. אהבה מאוד מוזיקה, סרטים והצגות, ובמיוחד את טיילור סוויפט ו”נשים קטנות”.
נועה חלמה ללמוד, לטייל בעולם, ליהנות מהחיים ולעשות טוב בעולם. חלמה על משפחה וחברים, ואין ספק שהייתה עושה גם את זה בהצטיינות.
נועה התגייסה ב־23.1.22 ושירתה כתצפיתנית במוצב נחל עוז. כמו רבות מחברותיה, לא רצתה בתפקיד בתחילה, אך לאחר שקראה, בדקה וחקרה בעצמה והבינה את חשיבותו – השלימה עם השיבוץ והתגייסה, כשהיא – כמו בכל אתגר שנקלע בפניה – חדורת מטרה להצליח בו.
בסיום ההכשרה השאירה (כהרגלה בכל מסגרת שהייתה בה) רושם חיובי על מפקדיה, וקיבלה בגאווה גדולה את הכומתה של המפקדת שלה עם הקדשה שבה נכתב: “האור שבלבך ינצח כל קושי בדרך למטרה” – משפט שליווה אותה בשירות ומלווה אותנו עכשיו בהנצחתה.
נועה שובצה במוצב נחל עוז שבעוטף עזה, סמוך לגבול. היא שירתה בתפקידה בגאווה גדולה, האמינה בחשיבותו וביכולות שלה עצמה. רצתה להיות הכי מבצעית ומקצועית ועמדה בכך. גם בשירות הסדיר במוצב, נועה ביצעה את תפקידה בהצטיינות ובמקצוענות, והיוותה השראה לחברותיה, למפקדותיה ולחיילות החדשות – להן נתנה יחס לבבי על מנת שירגישו הכי בנוח בבית החדש שלהן, ויהיו הכי טובות בתפקיד.
היא נהרגה ב־7.10.23 במוצב נחל עוז יחד עם חברותיה לסבב, כ־3 חודשים לפני שחרורה מצה”ל, על ידי מחבלי חמאס שחדרו למוצב, בעוד היא וחברותיה מסתתרות במיגונית.
במותה אבדו חלומותיה שלה, ושל כל אוהביה גם.