כתב ידו של אדם יחודי ואין דומה לו. הוא משקף משהו מאישיותו, משהו ממנו. יצירת פונט (גופן) על שמו – תשאיר בעולמנו אות חיים ממנו.
רס”ן יהודה נתן כהן ז”ל
נולד וגדל ביישוב שדמות מחולה.
בן לדב ותהילה ואח לשישה.
מגיל צעיר, עבד יהודה ברפת, שיחק כדורסל ושחמט, והרבה לקרוא ספרי הגות, עיון, היסטוריה ומורשת קרב.
בתיכון למד בישיבה תיכונית חיספין ולאחר מכן למד שנה במכינה בעלי.
מכוח התורה שפגש בביתו, ובבתי המדרש, ומתוך תחושת שליחות עמוקה וחיבור לשרשרת הדורות הישראלית, התגייס יהודה לצבא לסיירת גבעתי, התקדם במסלול הפיקוד והיה למפקד מוערך המוביל את חייליו בעוז ובענווה תוך רגישות ואכפתיות לכל חייל. בתפקידו האחרון שימש כמפקד פלוגת החה״ן בסיירת גבעתי. .
בשמחת תורה תשפ”ד יהודה היה בביתו בשדמות מחולה, מיד בבוקר כשהבין שיש אירועים בדרום, יצא במהירות.
המילה האחרונה שיהודה אמר לאביו לפני שנפרדו באותו בוקר הייתה “תתפללו”.
תוך כדי נסיעתו לדרום יהודה, אסטרטג באופיו, תכנן ואירגן את כח הלוחמים שהיו בפיקודו לנקודות כינוס מהירה.
יהודה וחייליו לחמו בגבורה בנחל עז, חילצו משפחות רבות וטיהרו את הקיבוץ ממחבלים.
כעבור שלושה שבועות, יהודה וחייליו נכנסו ללחימה בצפון רצועת עזה.
לאחר כשבוע לחימה עיקש בעל הישגים רבים, בו הדהים אף את מפקד גדוד הסיירת ואת חבריו מפקדי הפלגות בעוצמה ובתכנון הלחימה המדוייק, התמקמו הכוחות של הסיירת בתוך מבנים.
ביום שישי י”ט בחשוון 3.11 יהודה, יחד עם שלושה לוחמים, יצאו בהוראת מפקדם לבדוק איתור חשוד.
עם כניסתם למבנה הבחינו יהודה ולוחמיו בקבוצה גדולה של מחבלים חמושים שהיו במוכנות לפגוע בפלוגה ששהתה בבניין הסמוך.
יהודה לא היסס ופתח באש וחיסל בקרב האחרון מחבלים רבים. הוא נפגע מאש המחבלים. גם לאחר שנפצע הוא הספיק לדווח בקשר על כך שנפגע ולהכווין כוחות אל המיקום המדוייק, ובכך הציל במותו את חיי הפלוגה כולה.
בחייו ובמותו הציל חיים רבים של אזרחים ישראלים רבים ושל חייליו וחיילי הסיירת של חטיבת גבעתי.
יהודה היה איש מיוחד, שילוב של יכולות.
יכולת הגות ומחשבה עמוקה, לצד יכולות פרקטיות של לוחם מצטיין.
הִרבה בדיונים בסוגיות מהות בציבוריות הישראלית לצד שובבות ומשחק שטותי עם אחיינים קטנים.
שואל, מברר, לא עוצר מלבנות את האישיות שלו, לצד פיקוד ואחריות על חיילים בצורה מעוררת השראה.
ההערות הפיקודיות שיהודה קיבל מהממונים עליו היו ש”אין לך מספיק דיסטנס”, כזה היה, פשוט, מחובר ללוחמים, מרגיש חלק מהם, מצד שני מוביל, מחנך, מפקד שמוביל לוחמים אחריו לשדה הקרב.
יהודה, איש אמונה בעולם המעשה, זכה להוקיר את הזכות לחיות בדור של גאולה בארץ ישראל והובא למנוחות באדמתה.
