כתב ידו של אדם יחודי ואין דומה לו. הוא משקף משהו מאישיותו, משהו ממנו. יצירת פונט (גופן) על שמו – תשאיר בעולמנו אות חיים ממנו.
רס”מ דרור אלטון ז”ל
נולד ביישוב צורית. בנם של אבי ורותי, אח צעיר לעמרי ויובל. ילד עם תלתלים בלונדיניים שמחזיק פטיש ומסמרים ביד ושניצל בפה מגיל אפס.
בגיל 12 פגש את כליל, וכבר אז החליט שיהיה איתה לתמיד. יחד היו יותר ממחצית חייהם.
דרור היה בן זוג יחיד מסוגו – שכתב מכתבי אהבה, שעשה הכול כדי שבת זוגו תרגיש מאושרת, עצמאית, אהובה וחזקה.
במרץ 2023, חצי שנה לפני שנהרג, נולד לדרור בנו הבכור והיחיד, ארז. דומה לדרור כמו כפיל קטן, ודרור התאהב בו מהרגע הראשון.
דרור ידע לאהוב, וידע להביע את אהבתו בחיוך, חיבוק, מילים ומעשים. היה לו מקום בלתי מוגבל בלב לחברים ולמשפחה, והוא ידע להיות מנוע שדוחף, ומשהו שמושך כל אחד – והשאיר אחריו חור ענק, אבל גם השאיר ממנו הרבה בכל מי שהכיר אותו.
שירת כקצין בהנדסה קרבית ובמחס”ר 603, טייל בעולם יחד עם כליל. כבש את הקלימנג’רו בטנזניה, את האיילנד פיק בנפאל וכל פסגה שנקרתה לדרכו בסין.
לאחר מכן התגייס לימ”מ והפך לחבלן וסגן מפקד צוות.
ב־07.10.2023, בשעה 07:00, דרור נשק לכליל ולארז בנו ואמר להתראות – כמו בכל יום אחר שבו יצא בפשטות מהבית ושם את חייו בסכנה, כדבר שבשגרה. שעט יחד עם חבריו ליחידה לכיוון שדרות, ועצרו בגופם עשרות מחבלים עד לנפילתו, והוא בן 29 שנים.
יחד עם דרור נהרגו שמונה מחבריו, לוחמי היחידה.
בכתבי היד ששלחנו למיזם, דרור הפך חלומות למשימות, תיעד את הטיולים שלו בעולם, את החוויות בצוק איתן, את בקשות היציאה של החיילים, את המתכונים של אימא ושל סבתא שכל כך אהב לבשל, ואת המכתבים שהתחילו כפתקים בשיעור – מתחת לאף של המורה – והפכו למכתבי אהבה.
יהי זכרו ברוך!
