מכפר עזה.
סיון, בת הזקונים מתוך ארבעה אחים. הייתה מאז ומתמיד חייכנית, שמחה, זריזה, חכמה, טובת לב, רגישה, אהובה על הסביבה, הדודה הכי טובה לאחיינים שלה, האחות הכי טובה לאחים שלה והילדה הכי טובה להורים שלה. דואגת, מחבקת, מעודדת, עוזרת לכולם לראות את הטוב בעצמם.
לסיון היה לב רחב וטוב, היא הייתה חברה טובה, לכל מקום אליו הגיעה הביאה איתה חיוך יפה, צחוק ואור גדול.
הייתה סטודנטית חרוצה למדעי המחשב, היו לה רעיונות טובים, מחשבות טובות ועמוקות, עצות נפלאות, ולמרות גילה הצעיר הייתה מלאת חוכמה גדולה ומיוחדת במינה – הייתה לה היכולת להסתכל על דברים בצורה אחרת, רחבה, להפוך כל דבר לאפשרי ופשוט, ובעיקר, להיות זמינה עבור כל מי שצריך אותה.
הייתה לה דעה מגובשת לכל נושא, אהבה לדעת ולהיות מעודכנת בחדשות. ידעה להביע את דעתה, לדרוש את שמגיע לה, ולהשיג את כל מטרותיה בחריצות והתעקשות של התמדה ראויה להערצה.
את הכל עשתה סיון בדרכי נועם, בעדינות ובחיוך שכל כך אפיינו אותה.
היו לה המון חלומות להגשים, ומטרות להשיג.
סיון הייתה מסודרת, חרוצה, אהבה לקום מוקדם בבוקר אל יומה, ידעה לנצל את היום ולתכנן את המחר, אהבה לחיות, ואהבה את החיים.
ברגעיה האחרונים, בחרה סיון לנתק את הקשר עם הוריה ואחיה, שגרים גם הם בכפר עזה, מתוך הרצון והמחשבה לשמור עליהם שלא יצאו מהממ״ד ויבואו לשכונת הדור צעיר שהייתה באותם רגעים מלאה במאות מחבלים.
בבוקר של אותו יום אמרה סיון ״מזמור לתודה״, הספיקה לעשות חוסם עורקים לשכנה שלה שנפצעה מירי, ובשעה 11:11 בדיוק, שלחה רצף הודעות אחרונות לאבא שלה: ״אבא״, ״בבקשה״, ״תגיד לי״, ״שאתם בסדר״, ״שגיא בסדר״, ״שנועה בסדר״, ״אבא״, ״אנחנו מתחבאים בממד״, ״הם היו לי בחלון״, ״אנחנו מתחת למיטה אני ונאור״, ״כולם בסדר אבא?״
היא הספיקה לקרוא את שאביה ענה לה, שכולם בסדר, והקשר נותק.
אלו היו מילותיה האחרונות של סיון. שבמותה, כמו בחייה, שמרה, אהבה, ודאגה דאגה אמיתית להורים שלה ולמשפחתה. ובמילים האחרונות האלה, כמו השאירה להם צוואה, וביקשה, שיהיו בסדר.
סיון אלקבץ הי”ד נרצחה ביחד עם נאור חסידים הי”ד, בן זוגה בשבע השנים האחרונות לחייהם, בשביעי לעשירי, יום שמחת תורה תשפ״ד, בביתם בשכונת הדור צעיר בכפר עזה.
יהי זכרם ברוך.