בנם של חגית ודוד, נולד ברחובות, ביום כ"ה בתמוז תש"ס (27.07.2000). אח בכור לנועם ואביתר.
גדל והתחנך באשדוד. בוגר בית הספר התיכון "מקיף ד" בעיר.
לקראת שירותו הצבאי הצטרף לתנועת "אחריי" ולארגון "אסא" שבמסגרתם התאמן באינטנסיביות כדי לשפר את כושרו הגופני. לאחר מכן למד במכינה קדם-צבאית "ארזי הגליל" שמשותפת לנערים דרוזים ויהודים. בתום המכינה התגייס לצבא ושירת כלוחם בהנדסה קרבית.
לדביר היתה אישיות כובשת עם חיוך ענק שמרפא כל אדם בסביבתו, איש שיח עמוק ומעניין. דביר היה חברותי, חבר אמת, חם, מחבק, מנשק, אוהב, מכיל, מוחל, בעל אינטלגנציה רגשית גבוהה, שמח בחלקו, מאיר פנים לכל, חרוץ ללא לאות, דוגמא ומופת, מלח הארץ.
התנדב עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, אוהב ספורט, כדורגל, ריצה, הליכה, טבע, טיולים, זמן איכות עם המשפחה ואחיו היו חשובים לו מאד, אהב מסיבות, מוסיקה, ריקודים וחגג את החיים.
תמיד חדור מטרה ומשיג יעדים שהציב לעצמו. היה אמור להתחיל לימודי פסיכולוגיה רצה להיות פסיכיאטר וביקש להפיץ אור לעולם ולעזור לבני אדם.
הקפיד על כיבוד הורים באהבה.
דביר יצא למסיבת הסופר נובה שהתקיימה ברעים עוטף עזה יחד עם חבריו מהשירות הצבאי בהנדסה קרבית. בשעה 6:39 נשמעו אזעקות, דביר התקשר לאימו וסיפר שיש צבע אדום שהם מתפנים הביתה ברכבים וניתק. בשעה 07:32 דביר התקשר בשנית ועידכן שיש פצועים ופצועות הוא וחבריו מפנים באלונקה פצועה עם בטן פתוחה לאחר שדביר עשה לה חוסם עורקים. ציין שהכביש חסום ויש פקק מכוניות ולא מתאפשר להגיע לאמבולנס לכן פינה את הפצועה לרכב ג'יפ אזרחי וניתק. בשעה 8:07 דקות דביר התקשר בפעם השלישית והאחרונה אמר שהשטח בוער ולפתע הוא רואה שני טנדרים לבנים מלאים במחבלים חמושים לבושים מדי צבא ויורים לכל עבר ובו זמנית אימו שומעת את היריות בקולי קולות צורמים מקרוב ממש. דביר אמר: אמא אמא, וניתק.
בשעה 8:42 דביר כותב בווטסאפ המשפחתי: "אם לא אצא מזה חי תדעו שאהבתי אתכם אני אוהב אתכם בלי סוף אתם הלב שלי". בשעה 8:50 דביר מסמס לאבא שלו דוד: אבא אני מתפלל לאלוהים הצבא שלנו מנצח. מאז נותק הקשר.
בשעה 8:54 דביר נפרד מחבריו בהודעות ואמר להם: אני אוהב אתכם אחים שלי, אני מפחד למות. שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד.
נדב, חברו, שלא נכח במסיבה התקשר אליו, צעק לדביר בשמו, היה מענה של המחבלים שענו לו: אין דביר זה מחמד. כשברקע קולות ירי מסיבי והשיחה נותקה.
דביר נעדר במשך 5 ימים כשהוא פצוע ומדמם למוות בשטח. חבר שהיה במסיבה ראה את דביר מפנה פצוע באלונקה יחד עם פארמדיק, הפציר בדביר שיכנס לרכב איתו על מנת לנוס מהתופת אך דביר סרב בכל תוקף ואמר לו שחבריו פצועים והוא הולך לחלץ אותם. דביר נשאר להציל חיים ומצא את מותו.
דביר נהג לומר: היה האור שאתה רוצה לראות באחרים.
על מצבתו נכתב: "אוהב חיים ורודף שלום, הרוג מלכות בצבא השמיים. חרף נפשו להצלת חיים".
אבידה לנו ולאנושות כולה. אנחנו גאים בך אהוב שלנו. לנצח נזכור אותך דביר יקר שלנו.
כמה כבוד והערכה יש לנו כלפי העבודה העמוקה והנשמתית שלכם. כל אומן ממש מתחבר לנפטר ונותן לו פה ולשון להמשיך לדבר - שפתותיו דובבות בקבר ממש. זו תחיית המתים בזעיר אנפין.