בנם של סיגלית ודוד. נולד ביום ג' במרחשוון תשס"ב (20.10.2001) בנתניה. אח לעומר.
הראל שלנו, קצין מצטיין בן 22 בסיירת גבעתי שאהב את המדינה בכל ליבו. אהוב גיבור וחסר כל כך.
כילד אהב פעילויות אקסטרים ולא נח לרגע. תמיד ידע להצחיק את כל החברים שסביבו ולהיות צמוד לכלב שלו צ׳אקי.
בחור של אהבה לחיים. אהב לחגוג אותם, לטרוף את העולם ולכבוש כל בן אדם עם חיוך ענק שחרוט לנו בלב. כל דבר שרצה – השיג. כשרצה ללמוד גלישה, טס לפורטוגל לבד ולמד לגלוש. כשרצה אופנוע, הוציא רישיון במהירות וקנה את האופנוע הכי מטורף שיש. כשרצה להביא את הצוות שלו להישגים הכי טובים בסיירת, שום דבר לא עצר בעדו.
היה אסרטיבי, חדור מטרה והגיע להישגים מרשימים בחייו ובעיקר בשירותו הצבאי.
הראל הוביל את הצוות שלו (צוות איתח) במשימות מבצעיות וקרבות קשים. ב-7 באוקטובר מיהר הראל לקרב להצלת חייהם של רבים מאזרחי קיבוץ נחל עוז, ולאחר מכן בשבועות ארוכים של לחימה ברצועת עזה. מאז אותו יום ועד האחרון שלו, התחייב הראל לעשות הכל כדי להבטיח שקט בביתו ולהגן על ארצו בגופו.
ב-22 בדצמבר, במהלך פעילות מבצעית בח'אן יונס, "צוות איתח" נקלע למבנה ממולכד. כתוצאה מכך איבד הצוות שני חיילים – ניר קנניאן וברהנו קאסיה זכרונם לברכה. הראל נפצע באורח קשה מאוד. לאחר שנלחם כמו אריה על חייו במשך שמונה ימים ארוכים, הוא נפטר מפצעיו.
הראל ידע להיות מפקד שהוא גם חבר ואח. והטביע את חותמו בכל אחד מחייליו. אהב לעזור וידע בדרכיו הצנועות להפוך את העולם לקצת יותר טוב.
כמה כבוד והערכה יש לנו כלפי העבודה העמוקה והנשמתית שלכם. כל אומן ממש מתחבר לנפטר ונותן לו פה ולשון להמשיך לדבר - שפתותיו דובבות בקבר ממש. זו תחיית המתים בזעיר אנפין.