מור סויד גבאי נולדה ב-1993 וגדלה בעיר נתיבות. מלכה, אמא של מור, היא אם יחידנית שגידלה את מור לגמרי לבדה.

כבר בילדות, מור הייתה הילדה הכי מצחיקה בגן ובכיתה וכולם תמיד היו סביבה. היו לה תכונות בולטות של שמחה ואהבת הזולת והיא חייתה בהרגשה שתפקידה בעולם הוא לשמח אנשים ולפזר טוב. הייתה גם קשורה מאוד לסבא שלה בכור ז״ל, הם היו ממש חברים, ועשו יחד הכל כדי להצחיק את המשפחה. מור היתה מאושרת כשסבא שלה היה חותם לה על תעודות הסיום בגאווה.

כל מי שמור פגשה הרגיש שהיא החברה הכי טובה שלו. באורח פלא ידעה לתת יחס ולהקדיש זמן לכל חבר ואדם בחייה. היא גדלה להיות אישה כריזמטית שהמשיכה לגרום לסובבים אותה להתאהב באישיות שלה. היו לה חברים מרקעים מגוונים, וכך היו גם חייה. הייתה מעין ציפור חופש נודדת, מוכשרת ומלאת אמביציה, סימנה מטרות לאורך חייה והגשימה אותם. פעלתנית, שאפתנית ובלתי נשכחת.

מור למדה באולפנת בני עקיבא, והתעקשה לשרת את המדינה פעמיים. בשירות הלאומי שירתה בסיוע לקשישים ובחינוך והובלת הדור הצעיר בעיר. לאחר כשנה וחצי הרגישה כי היא רוצה לתרום עוד והתגייסה לצה”ל לשנתיים נוספות. שירתה כמשקית ת”ש בחוות השומר, ושמחה מאד על הזכות לסייע לחיילים שבאמת זקוקים לזה. המפקדות והחברים לשירות הצבאי מספרים שלמור היה קסם אישי והיא השקיעה מעצמה בלי סוף.
אחרי הצבא עבדה ברשות המעברים, משרד הביטחון, ואחר כך למדה והקימה עסק להפקת אירועים עם חברתה הילה.

מור אהבה גם זמן איכות ביתי. הייתה בשלנית, אהבה את הטבע וגם גידלה 2 כלבים – זואי וטד שאהבה מאד.

מור שרה וכתבה כבר ממגמת ספרות בבית הספר. טקסטים שלה כבר הפכו לשירים שהושמעו בתחנות רדיו מובילות בארץ.
בשנתיים האחרונות לחייה גרה בקיבוץ ניצנה, שם שילבה עיסוק בתחומים שונים במקביל.
בחצי שנה האחרונה מור חזרה לגור בנתיבות עם אמה מלכה, היה להן קשר מיוחד ועוצמתי, שכל אם ובת היו רוצות. כמות פירגון ואהבה בלתי נתפסת, עזרה אין סופית ועוצמת אהבה שאין שניה לה.

ב-6.10.23 מור נפגשה עם כ-21 מחבריה לעבודה ב״מילבה״, לערב צוות מיוחד בחוף זיקים. מור בילתה ונהנתה בשעותיה האחרונות, ובשעות הבוקר, לקול האזעקות, החליטה לחזור הביתה. התקשרה לאמה, דאגה לה ולכלבים שלה, התקשרה לחברים לבדוק שכולם בסדר. האזעקות נמשכו ומור עצרה במיגונית בצד הדרך. המוות פגש אותה ביציאה משדרות.

מור נקברה בבית העלמין בשדות נגב, סמוך לשדה ירוק פתוח עם הרבה טבע ושקט אינסופי, כפי שאהבה בחייה.
היא השאירה לנו חור ענקי בלב אבל גאווה והשראה גדולה ממי שהיא הייתה – אפילו ברגעיה האחרונים כשהיא חוששת לחייה, גם שם ותמיד, הייתה למען האחר.

לעצב אין גבולות, נזכיר גם את בן דודה של מור, בכור, תושב שלומית שבעוטף, שנרצח באותה שבת כשהוא חובר לכיתת הכוננות להגנה על תושבי פרי-גן.