כתב ידו של אדם יחודי ואין דומה לו. הוא משקף משהו מאישיותו, משהו ממנו. יצירת פונט (גופן) על שמו – תשאיר בעולמנו אות חיים ממנו.
נועה זנדר ז”ל
בת הזקונים של מלי ועמית ואחות צעירה לחן, גל ויובל.
ביום שנועה זנדר הגיעה לעולם היא הביאה איתה אור גדול. האור של נועה בא לידי ביטוי כלפי חוץ. כשהיא הייתה בסביבה לא היה מצב לפספס אותה, היא אהבה לצחוק עד שכואבת הבטן ולהצחיק את כל מי שסביבה. הומור היה חלק בלתי נפרד ממנה. היא ידעה לנצל כל רגע בחיים, אהבה לשיר ולרקוד, לשמוח ולחגוג, לפזר אהבה ולדאוג שהאדם שמולה ידע את זה. כל מי שאהבה – היא דאגה להגיד לו את זה, לחבק, לנשק ולמעוך מרוב אהבה. כל דבר קטן היה עבורה סיבה למסיבה, היא חיה בעוצמות גבוהות ובווליום גבוה וכל מי שפגש בעוצמות האלה, התמגנט ורצה להישאר קרוב, כך מצאה את עצמה בגילה הצעיר מוקפת במעגלי חברים רבים.
האור שנועה הפיצה בעשייתה למען האחר, היה גדול לא פחות. היא הדריכה בתנועת הנוער “מכבי צעיר” את קבוצת אקי”ם – נוער בחינוך מיוחד, נהנתה כל כך מהקשר שנוצר בינהם וראתה בו הרבה יותר מהתנדבות או שליחות אלא ממש דרך חיים, דרך שכולה נתינה.
לפני שהתגייסה לצבא הגיעה מדי שבוע לבית הספר בלקינד לחינוך מיוחד, לימדה אותם כישורי חיים, גרמה להם לצחוק, ותקשרה איתם באופן מיוחד וכל ביקור כזה היה ממלא אותה באור גדול.
בצבא שירתה כמדריכת מסוק ינשוף בחיל האויר, התקדמה לפיקוד ופיקדה על חיילים בבית הספר הטכני בחיפה, תקופה זו היתה מאוד משמעותית עבורה.
אחרי הצבא היא טסה לטיול הגדול במרכז אמריקה. טיילה בקולומביה, מקסיקו ופנמה. הכירה חברים מכל הארץ, התאהבה בנופים, בחופים ולמדה לגלוש.
כשחזרה לארץ התחילה לעבוד בבר ה”מאמי” בראשון לציון ובמקביל ברשת המזון בורגרס בר כמנהלת תפעול. היא עשתה את תפקידה בצורה מצויינת ולמרות גילה הצעיר החליטו בעלי הרשת להציע לה לנהל את הסניף הראשון של המסעדה בניו יורק. היא הסכימה להצעה ואמורה הייתה לטוס לארצות הברית בתאריך 16 באוקטובר, תשעה ימים לפני שנרצחה. את החלום הזה היא לא הספיקה להגשים.
ב-7 באוקטובר נועה הגיעה עם בן זוגה ושני חברים נוספים למסיבת הנובה ברעים, שם רקדה והפיצה את האור שלה עד שהחל מטח הרקטות והם נסעו להסתתר במיגונית הסמוכה לקיבוץ רעים. היא עוד הספיקה לשוחח עם המשפחה, שלחה תמונה וכמו תמיד הרגיעה את כולם שהכל טוב ושהיא במקום מוגן. גם אז מצאה את הכוחות להרגיע את האנשים סביבה. זו נועה.
נועה שלנו נרצחה בגיל 22 בלבד, כששהתה מחוץ למיגונית ברעים, מיגונית שהייתה אמור להגן עליה ובדיעבד הפכה למלכודת מוות. במיגונית זו ובסמוך לה, נרצחו 28 צעירים וצעירות, ניצלו 12 ונחטף בחור אחד – עומר ונקרט.
בדרכה האחרונה, ליוו את נועה כ-3,000 בני אדם.
תמונותיה של נועה מודבקות כסטיקרים, שלטים ודגלים בארץ ובעולם, ומשפחתה מבקשת מכל אדם ששומע על נועה ובעיקר רואה את תמונותיה, שיזכור שנועה היתה מאושרת ושלמה עם עצמה. היא האמינה בטוב שיש בכל אחד ואחת מאיתנו, כיבדה כל אדם שפגשה ועזרה למי שקצת התקשה. זה מה שהיא היתה רוצה שיזכרו ממנה וככה ימשיכו את דרכה – “תחיו כאילו אין מחר ותהיו כל יום קצת יותר טובים לאחר”.
