מתל אביב – יפו.
בנם של סיגל ואורן. נולד בי״א בניסן התש״ס, 16.04.2000. אח בכור לברי. נולד וגדל בלוד.
היה ילד מוצלח. אם זה בלימודים, אם זה בספורט. תמיד אהב להיות בעשייה. לא עניינו אותו צבע/דת/לאום. בעיניו כולם היו שווים. רון אהב את כולם והיה חבר של כולם. אהב מאוד בעלי חיים במיוחד כלבים ואת הפיטבול של המשפחה טייסון.
בגיל 16 השתתף בפרויקט יזמות עסקית וניסה, עם חבריו, להמציא פטנט שיגן על רוכבי אופניים בכביש. בגיל 17 נסע בפרויקט “שגרירים צעירים” לנאום באו”ם. לדבר הסברה, ועל אחדות והחיים במדינת ישראל.
בצבא נפגע מחיידק שפגע לו בלב אך למרות זאת המשיך לשרת את המדינה עד שזה כבר סיכן את חייו.
תכנן ללמוד הנדסה גנטית ולמצוא תרופה למחלות חשוכות מרפא.
בתקופת הקורונה עבד רון במעבדת מיי הריטאג’ – לרון היה חשוב לתרום בכל דרך שאפשר. לאחר הקורונה נסע לקאמפ בפנסילבניה בארצות הברית וחנך נוער יהודי במשך 3 חודשים.
הצניעות שלו והטוב שלו פשוט מגנט אליו אנשים. ילד גבר שאהב את העולם ודאג לשמור עליו.
כמעט שנה רון טייל בכל העולם, במהלך התקופה הזו הוכש ע”י נחש בארצות הברית. נשדד ע”י שודד בקולומביה. שחה עם תנינים באמזונס. שחה עם כרישים. עשה כל ספורט אתגרי שיש, מצניחה ועד באנג’י. שיחק עם ילדים בזנזיבר. גלש בסרילנקה. שיחק פוצ’יבולי בברזיל וטייל עם חברים בארגנטינה. כל הזמן דאג להזכיר לכולם כמה העולם שלנו יפה ומושלם. הוא אהב לשבת עם חברים כל שישי בשקיעות ואהב לצלם נופים יפים. כל הטלפון שלנו מלא בנופים / שקיעות / קשת בענן / בעלי חיים ועוד יצירות מופלאות של הטבע.
אמא שלו, סיגל, כותבת: ״כל הזמן הלב שלי היה בחרדות מתי הבן שלי יחזור כבר הביתה, כי הכי בטוח בבית ואני מבחינתי כל הזמן רק התפללתי שלא יקרה לו כלום ושיחזור הביתה בריא ושלם. אני מודה לו על 23 שנים של אושר במחיצתו, על גאווה ונחת אין סופית. מקווה שהוא במקום הכי טוב בעולם, כי מגיע לו ומתפללת שניפגש בקרוב שוב אוהבת ומתגעגעת… ילד שכל אמא מייחלת לקבל – מלאך מבפנים ומבחוץ.
חשוב לי שכל מי שלא הכיר אותו יידע מי הוא היה בכלל ומי הוא היה בשבילי. תמיד אמרתי שבטוח עשיתי משהו טוב בחיים כשקיבלתי אותו מתנה. אם הייתי צריכה לתאר בכמה מילים מה רון היה בשבילי. אז הוא החיים שלי, האור שבחיי האוויר שאני נושמת והכוח שלי”.
בשביעי לאוקטובר 2023 היה יחד עם חברים במסיבה ברעים. החברים שהיו איתו ברגע שהתחילו האזעקות וניצלו מהתופת, סיפרו שלרון היתה אפשרות לחזור איתם הביתה אך הוא בחר לחזור לשטח המסיבה ולחפש את החברים הנוספים שהגיע איתם בטענה שהוא חייב להחזיר אותם איתו הביתה.
עדויות שהגיעו אלינו סיפרו שבזמן הריצה לרכב ביחד עם החברים, רון קלט בחורה צעירה, שנלחצה מהאזעקות ומהכאוס ונעמדה במקום מתוך חרדה. רון ראה אותה ובמקום להמשיך לרוץ לרכב, הוא חזר אליה ואמר לה משהו שגרם לה להתעשת ולברוח גם מהמקום. רון לא הכיר אותה אבל ראה את המצוקה שלה ורץ להציל אותה. היה ידוע ברגישות שלו לאחרים.
רון מצא את החברים והצליח יחד איתם לברוח משטח המסיבה ונכנסו למיגונית בצומת גמא (המיגונית עם החרמש). מתוך המיגונית שמעו מבחוץ ערבית, ורון תכנן להסתער על המחבלים כשייכנסו ואמר לחבריו להתחבא מאחוריו. אבל המחבלים זרקו 3 רימונים לתוך המיגונית פצעו את כולם וחטפו את רון (לדברי החבר ששרד). החבר השורד עוד סיפר שכאשר רון נחטף הוא שמע אותו מתעמת איתם. רון לכאורה היה חטוף ונמצא לאחר כשבוע כ-50 מטר אחרי המיגונית שממנה ניסו לחטוף אותו.
נרצח בשבת, 7/10.
יהי זכרו ברוך!