בנם של הלן וג’וליאן. נולד ביום ו’ בחשוון תשס”ד (31.10.2003) בתל אביב. גדל והתחנך ברעננה. בן למשפחה שעלתה מצרפת ב-1998. הוא הותיר אחריו שני אחים נתן ועדו, אחות קטנה עלמה, משפחה אוהבת וחברים קרובים.
ילד אתלטי, חכם וצנוע, מוקף חברים טובים. היה תמיד הראשון לקפוץ על כל הזדמנות לחגוג ולצחוק. אהב לשתות בירה קרה עם חבריו והיה האור והשמש בכל מקום שבו היה. הוא היה מצחיק, שטותניק, שאהב לעשות מתיחות. אי אפשר היה לכעוס עליו בזכות הקסם, הצחוק והחיוך המלאכי והמרוצה שהיה לו על הפנים.

בגיל צעיר הציב סיון לעצמו מטרה להגיע ליחידה קרבית מובחרת. במהלך שירותו הצבאי, הוא השתלב ביחידת אגוז שבחטיבת הקומנדו, שם בלט בכוחו הפיזי והמנטלי וביכולתו וברצונו להתחבר לצוות. שערו הבלונדיני, עיניו הכחולות, החיוך הקורן והאישיות המיוחדת שלו גרמו לחבריו לכנותו “השמש”.

ב-7.10.2023, לאחר מתקפת הטרור הנוראית, סיון לחם בקרב לשחרור כיסופים כלוחם בעוצבת הקומנדו, ביחידת אגוז, והציל חיים רבים יחד עם חברי הצוות. בינואר 2024, במהלך הלחימה בעזה, נאלץ לעבור ניתוח ושיקום, אך כל הזמן חיכה להזדמנות לחזור ולהילחם לצידם של חבריו. ב-29.3.2024, במהלך קרב בחאן יונס, נפגע כל הצוות מירי טיל ששלחו מחבלי חמאס. אלון קודריאשוב, ״קודרי״, נהרג במקום, וסיון נפצע אנושות. בזכות כוחו הפיזי והמנטלי, האגדי כמעט, סיון נשאר בחיים עוד מספר ימים, מה שנתן למשפחתו ולחבריו את ההזדמנות להיפרד ממנו.
סיון נפטר מפצעיו ב-31.3.2024. לאחר מותו, תרמה משפחתו את איבריו, ובכך, גם במותו, סיון הציל את חייהם של חמישה חולים קשים.