כתב ידו של אדם יחודי ואין דומה לו. הוא משקף משהו מאישיותו, משהו ממנו. יצירת פונט (גופן) על שמו – תשאיר בעולמנו אות חיים ממנו.
סגן עומרי שורץ ז”ל
עומרי גדל בשדמות דבורה, דור רביעי למשפחת שורץ. בן לתומר ולשירלי, אח בכור לנועם ולאלה, בן זוגה של מאיה. בן, אח, נכד, אחיין ובן דוד אהוב, במשפחה רחבה ומלוכדת.
הוא התחנך 12 שנים בבית הספר החקלאי “כדורי”, שיחק כדורגל, ניגן על גיטרה, והיה דמות מרכזית במעגלי חברים וחברות שונים. תלמיד מצטיין, ששילב הדרכה במושב בתנועת בני המושבים ופעילות במועצת התלמידים.
עומרי היה מלח הארץ, מחובר בעבותות אהבה לטבע ולנופים למרגלות התבור, בהם עוצבה דמותו. הוא ידע את הארץ לאורכה ולרוחבה, לצד פשטות וחיבור לטבע. הוא שעט קדימה במסלולים מאתגרים, בהם שמו הלך לפניו, שהסתיימו לרוב באוהל תחת כיפת השמיים, מדורה קטנה ופוייקה.
כילד חופש גדול, שנולד באחד באוגוסט, הוא הקפיד לחגוג את החיים במסיבות. הוא היה דייר קבוע ביציעי בלומפילד והיכל שלמה, בחולצה אדומה וצעיף עם חברים ובני משפחה, כאוהד שרוף של הפועל תל אביב.
בסיום לימודיו בחר לעשות שנת שירות בקיבוץ בארי (2020) והיה חלק מקומונה ז’ בבארי, הוא עבד בחקלאות, במיחזור ובחינוך והתנדב בעיר שדרות.
עומרי התגייס לסיירת צנחנים (פלגת העורב), עבר מסלול מפרך ובסיומו יצא לקורס מ”כים, אותו סיים בהצטיינות, ונבחר להישאר בביסל”ח כמודרך. בקיץ 2023 יצא עומרי לקורס קציני חי”ר בבה”ד 1.
ב-7 באוקטובר לחם כצוער בקרבות על קיבוץ כיסופים. בצהרי יום ה- 20.12.2023 השתתף עומרי בקרב בצפון רצועת עזה, במהלכו נפצע בידו אך המשיך להילחם עד שנהרג.
הביטוי “קָדִימָה הָלְאָה” שנכתב על קברו, היה הסטטוס שלו בווצאפ. הבחירה במילים הללו מזקקת את הווייתו: ללכת קדימה, לחתור, להתקדם. במחברתו מקורס המ”כים הוא כתב: “כשאני טועה אני לומד טוב יותר”.
בין חפציו, שהובאו למשפחתו לאחר מותו, נמצא יומן שכתב מתחילת המלחמה, כך כתב ב- 2.12.2023 : “יוֹצְאִים לִפְשִׁיטָה מֻרְכֶּבֶת הַלַּיְלָה, אֲבָל הַחִיּוּךְ לֹא יוֹרֵד מֵהַפָּנִים. לָזֶה חִכִּיתִי, לָזֶה הִתְאַמַּנְתִּי. אֲנִי חֵלֶק מֵהַמּוֹרֶשֶׁת שֶׁל הַמְּדִינָה הַזֹּאת. הַכֹּל מוּבָן פִּתְאוֹם, הַדּוֹר שֶׁלָּנוּ, הַתּוֹר שֶׁלָּנוּ. הַחִיּוּךְ לֹא יוֹרֵד כִּי כָּל החוויות שֶׁצָּבַרְתִּי, וְהָאֲנָשִׁים שֶׁאִתִּי בַּדֶּרֶךְ, לֹא מְאַפְשְׁרִים לִי. לֹא יכולתי לְבַקֵּשׁ חַיִּים טוֹבִים יוֹתֵר. לֹא הוֹרִים אוֹהֲבִים יוֹתֵר, לֹא מִשְׁפָּחָה מְגֻבֶּשֶׁת יוֹתֵר, לֹא אֲהוּבָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר, לֹא חֲבֵרִים טוֹבִים יוֹתֵר. תַּמְשִׁיכוּ לִצְחֹק וְלֵהָנוֹת, כִּי אֲנִי עָשִׂיתִי חַיִּים מְשֻׁגָּעִים”
עומרי השאיר מורשת כבירה של מנהיגות שקטה, של חיוך אל הקושי, ושל שילוב מטורף בין רצינות ומצוינות לבין רוח שטות.
עומרי, יזכר תמיד כבעל שילוב תכונות ומאפיינים: ערכיות ורבליות מצוינות רצינות ישראליות.
